מבן מועדף ל"עוד לקוח": כל מה שישראל מאבדת בהחלטה אחת של טראמפ

בחירתו של הנשיא טראמפ להודיע על ביטול הסיוע הביטחוני האמריקני לישראל דווקא אתמול, בעת פתיחת הקלפיות בבחירות האמצע לבתי הנבחרים, לא היתה מקרית. זאת היתה עצם שנזרקה לבוחרים, בניסיון נואש לשכנעם להצביע למפלגה הרפובליקנית.

מי שירצה, ימצא בכך עדות למעמד הרעיל שאליו התדרדרה ישראל בארצות-הברית. אפילו הקרוב שבידידיה בוחר להשתמש בה, ובאינטרסים שלה, לצרכיו הפוליטיים.

הדאגה לביטחון ישראל - שהיתה תמיד בלב הקונצנזוס בקרב הפוליטיקאים האמריקנים - התנפצה לרסיסים. ההתדרדרות מכאן ואילך עלולה להיות מהירה ומסוכנת, ולהקרין על עוצמתה ומעמדה של ישראל.

הסכם הסיוע, שניתן לישראל כ"פיצוי" על הצעדים שנקטה במסגרת הסכם השלום עם מצרים (שקיבלה סיוע מופחת, שהסתיים) ב-1979, העניק לישראל כמה יתרונות. הראשון, כלכלי. סיוע קשיח שקבוע בחוק בקונגרס לעשור קדימה, שאפשר לה לתכנן רכש ובניין כוח, בעיקר של אמל"ח שישראל אינה מייצרת בעצמה - בדגש על מטוסי קרב, מסוקים, מטוסי תדלוק ועוד. הסיוע הנוכחי, על סך 38 מיליארד דולר לעשור, נחתם בידי הנשיא אובמה ואמור לפוג בשלהי 2028.

השני, קרבה אינטימית לתעשיות האמריקניות, וגם קדימות בקבלת אמל"ח איכותי. לא פעם ישראל גם היתה המעבדה שבה נוסה אמל"ח, לתועלת שני הצדדים. התעשיות הביטחוניות בישראל השתדרגו בהתאמה, וחלקן הפכו לספקיות-משנה של היצרניות בארצות-הברית.

השלישי, מעמד מובהק של בן-מועדף בוושינגטון. ישראל עמדה בראש רשימת המדינות שארצו הברית סייעה להן - גם בכסף וגם באמל"ח מתקדם. זה קובע בחוק קונגרס שהבטיח כי יתרונה הביטחוני האיכותי של ישראל באיזור יישמר, עניין שלא נשמט מעיני ידידים ואויבים כאחד.

כעת מאבדת ישראל את שלוש הרגליים האלה. כלכלית, מדובר בגירעון לא מתוכנן של 7.6 מיליארד דולר - כ-24 מיליארד שקלים - סכום הסיוע שאמור היה להתקבל בשנים 2027/8.

הפתעה מוחלטת במערכת הביטחון

מכיוון שמדובר בחוק קונגרס, לא ברורה מידת המסוגלות של טראמפ לבטלו מיידית, אבל בהתחשב בתוצאות הבחירות המסתמנות - שיעניקו לדמוקרטים רוב בשני בתי הנבחרים - זה עלול להתממש. ביטחונית, מדובר בניתוק מעטיני הממסד הביטחוני האמריקני, ומעבר למעמד של "עוד לקוח".

מערכת הביטחון אמנם נקטה בשנים האחרונות מהלכים כדי להקטין את התלות בגורמים זרים ולהגביר את הייצור כחול-לבן, אבל היא רחוקה מעצמאות מוחלטת - כשברקע חשש כי בעתיד גם תוגבל ישראל מרכש של מערכות מתקדמות, בטענה שהוא משמש להרג חפים מפשע.

הודעתו של טראמפ התקבלה בהפתעה מוחלטת במערכת הביטחון. העובדה שנתניהו היה שותף להחלטה (לדברי טראמפ) רק הגבירה את ההלם והזעזוע, מאחר ולא קדמה לה עבודת מטה מסודרת בצה"ל או במשרד האוצר, או דיון בקבינט ובממשלה. הטענה שהושמעה אתמול כי נתניהו ויתר על הסיוע בתמורה לתמיכת טראמפ בבחירות טעונה בירור; העובדה שהוא הסתיר את הסיכום מהציבור הישראלי ערב הבחירות מטרידה מאוד.

לא קשה לתאר מה היה אומרים נתניהו ושופרותיו לו ג'ו ביידן היה מוותר על הסיוע הביטחוני. לא קשה לתאר גם מה נתניהו ושופרותיו היו עושים לכל מנהיג ישראלי אחר (שאינו נתניהו) לו היה מוותר על הסיוע מיוזמתו (כפי שעשה נתניהו). בסביבתו ניסו לטעון שהניתוק מהסיוע האמריקני דווקא יקל על שיתופי הפעולה העמוקים בין שתי המדינות: לטענה זו אין שום ביסוס במציאות.

בצה"ל ינסו כעת לברר מה עתיד לקרות. האם הסיוע ייפסק מיידית, ואם כן - מהיכן יגיעו 12 מיליארד שקלים בשנה שתוכננו לתקציב הביטחון, מה יעלה בגורל השותפויות בפיתוח של מערכות שונות (בעיקר בהגנה האווירית), וכיצד ימומן הרכש שכבר סוכם (בדגש על שתי טייסות של מטוסי קרב מתקדמים). אלה שאלות כבדות משקל, שעומדות בליבת הביטחון הלאומי של ישראל. הסיכוי שיתקבלו עליהן תשובות מהימנות בוושינגטון גדול מהסיכוי שהתשובות יגיעו מירושלים.