ההזדמנות המדינית בלבנון: הגורמים שיכולים לערער על כוחו של חיזבאללה

היחלשותו של חיזבאללה בעקבות המלחמה יצרה מציאות חדשה בלבנון, אך ספק אם המערכת הדיפלומטית מנצלת את מלוא ההזדמנויות הנובעות ממנה. בעוד ישראל, ארצות הברית ולבנון עוסקות באפשרויות להסדרה, בפירוק הנשק ובחיזוק ריבונותה של המדינה הלבנונית, כמעט שלא נשמעת התייחסות לגורמים שעשויים לתרום להבנת אחד המרחבים החשובים ביותר לעתידה של המדינה: העדה השיעית עצמה.

במשך עשרות שנים טיפח חיזבאללה את התפיסה שלפיה הוא מייצג את האינטרסים של השיעים בלבנון. אולם לצד התמיכה הרחבה שלה זכה, התקיימה לאורך השנים גם התנגדות פנימית. אנשי דת, אינטלקטואלים, פעילים חברתיים ומנהיגויות מסורתיות חלקו על דרכו, על מעורבותו במלחמות אזוריות ועל החלטותיו הצבאיות, שהשלכותיהן חרגו הרבה מעבר לשורות הארגון. חלקם אף ביקשו לערער על עצם זכותו לקבוע את עתידה של העדה השיעית.

ההתנגדות הזאת אינה מוגבלת לחוגים אינטלקטואליים בביירות. בדרום לבנון קיימות משפחות הנהגה מסורתיות, הזועמא, שמעמדן נשחק עם התחזקות הארגון. בבקעת הלבנון מתקיימים יחסים מורכבים בין חיזבאללה לבין חמולות ושבטים, הכוללים שיתופי פעולה לצד מאבקי כוח, מחלוקות על ייצוג פוליטי ומתחים סביב חלוקת משאבים. אין פירוש הדבר שכל מי שמבקר את הארגון מבקש להחליפו, אך עצם קיומם של מוקדי ביקורת מלמד כי המציאות השיעית מורכבת מכפי שהיא מוצגת לעיתים.

מאז החלטת חיזבאללה לפתוח חזית מול ישראל, התחדדה שאלת המחיר שמשלמים בני העדה על החלטות המתקבלות בשמם. ההרס בדרום לבנון, העקירה והפגיעה בפרנסה הציפו מחדש את שאלת האחריות ואת גבולות סמכותו של הארגון. עבור חלק מהשיעים, הביקורת אינה נובעת מהזדהות עם ישראל, אלא דווקא מהתנגדות לכך שגורם חמוש ימשיך להכריע בסוגיות של מלחמה ושלום ללא הסכמה ציבורית רחבה.

למעשה, האפשרות להידבר עם גורמים שיעים עצמאיים כבר נבחנה בעבר. מסמכים דיפלומטיים אמריקניים מסוף שנות האלפיים מתעדים מפגשים עם אנשי דת, פעילים פוליטיים ונציגי יוזמות שיעיות, שביקשו להציע חלופות להשפעת חיזבאללה. חלקם הצביעו על הצורך בתמיכה חיצונית ובחיזוק מסגרות מקומיות. ניסיון העבר מלמד כי ניתן לקיים שיח עם גורמים שיעים המתנגדים לחיזבאללה, גם כאשר עמדותיהם אינן תואמות את האינטרסים של ישראל.

אין להתעלם ממגבלותיה של האופוזיציה השיעית. היא אינה מאורגנת במסגרת אחת, חסרה משאבים ואינה מחזיקה בכוח פוליטי או צבאי המתקרב לזה של חיזבאללה. אולם חולשה זו אינה שוללת את ערכה. דווקא ההיכרות של אנשיה עם החברה השיעית, עם מוקדי הסמכות המקומיים ועם המתחים הפנימיים עשויה לספק לדיפלומטים מידע ותובנות שקשה לקבל באמצעות ההנהגה הפוליטית הדומיננטית בלבד.

אם המטרה היא להגיע להסדר שלא יסתיים בעוד הפסקת אש זמנית, אין די בשיחות עם מי שמחזיקים כיום בכוח. יש להקשיב גם למי שמבקשים לשנות את האופן שבו הכוח מופעל. החלון שנפתח בלבנון עשוי להיסגר, והחמצת הקולות השיעיים העצמאיים תהיה החמצה של הזדמנות מדינית חשובה.