במשך שנים חקרתי כקצין מודיעין את החיים האומללים של האיראנים תחת משטר הסנקציות: מטוסים מיושנים ומסוכנים שקשה להשיג עבורם חלקי חילוף, מחסור כרוני במוצרי מזון, מגבלות קשות על שימוש בכרטיסי אשראי, סוחרים שנאלצים להחליף את הכסף המזומן בפיסטוקים, אינפלציה גואה, נגישות מוגבלת לתרופות ואינטרנט מקרטע. תחת הסנקציות תמיד תימצא קבוצה קטנה באוכלוסייה שמצליחה לנצל את הסבל כדי להתעשר, אבל הרוב המוחלט של האיראנים חי במשך שנים כמו בשירו של זוהר ארגוב: בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום.
זהו הפתרון העגום שהציע ראש הממשלה לישראלים בריאיון שפורסם ביום שישי האחרון, בשל האפשרות הממשית - לדבריו - להטלת סנקציות על מדינת ישראל. כדי להתמודד עם האיום האסטרטגי הזה, ראש הממשלה הציע לישראלים חלופה אטרקטיבית במיוחד - קריפטו.
דווקא ראש הממשלה אמור לדעת טוב מכולם שגם מנגנוני מעקף הסנקציות האפקטיביים ביותר אינם מונעים מאזרחי צפון קוריאה או איראן את חיי הדלות והעוני שנגזרו עליהם. המשטרים הללו מצליחים לשרוד תחת סנקציות רק משום שקיבלו החלטה אסטרטגית להקריב את רווחת אזרחיהם ואת חירותם לטובת שרידותם שלהם. זוהי העסקה עם השטן שעליה חתמו: הם יישארו בארמונותיהם בטהרן ובפיונגיאנג, ואילו האזרחים הפשוטים ירעבו ללחם. את העסקה הזו הם מצליחים לאכוף רק באמצעות משטר דכאני שמונע מהתושבים למחות ולהילחם על עתידם בכיכר העיר.
אבל ישראל אינה יכולה להיות איראן, משום שכלכלתה וביטחונה שזורים עמוקות בקשרים עם העולם. היצוא והיבוא של סחורות ושירותים מהווים יחד כמעט 58 אחוזים מהתמ"ג הישראלי. ישראל היא מדינת אי שתלויה במיוחד ביבוא מוצרים חיוניים כמו חיטה, מספוא ודלקים, ובהיעדרם תתקשה לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר של האוכלוסייה. גם רוב הפלטפורמות הצבאיות שעליהן נשען צה"ל תלויות, במישרין או בעקיפין, ברכיבים שהגיעו מחוץ לישראל.
סנקציות בינלאומיות כבדות לא רק מאיימות על איתנותה הכלכלית של ישראל, אלא גם על עצם יכולתה להתקיים כאן ולהגן על עצמה, ושום קריפטו לא יצליח לחלץ אותה מהבוץ. ההון יברח מישראל, חברות הטכנולוגיה שבחרו להקים כאן את מרכזי המחקר שלהן ינטשו, וכך גם חלק מהישראלים שיכולים להרשות זאת לעצמם - אם יאושר להם לצאת לחו"ל מנתב"ג. גם כשירותו של צה"ל תרד בעקביות ללא הקשרים הביטחוניים, המודיעיניים והטכנולוגיים שמבססים במידה רבה את עליונותו במרחב. הסנקציות אינן המחיר שנדרש לשלם כדי להגן מפני אויבינו - הן הערובה לכך שלא יהיו בידינו הכלים לעשות זאת כשנידרש לכך.
איום הסנקציות הוא אמיתי, וישראל עומדת בפני צונאמי מדיני של ממש - אבל הוא אינו גזירת גורל, אלא תוצאה של רשלנות ואיוולת מצד ממשלת ישראל הנוכחית. כל שר בממשלה שקורא לפגוע בחפים מפשע ולהטיל פצצת אטום על טהרן, וכל העלמת עין מאירועי אלימות יהודית ביהודה ובשומרון, מקרבים אותנו עוד צעד אל העתיד העגום הזה.
נתניהו חשב שיוכל לנהל את המלחמה המורכבת בתולדות ישראל ביד אחת קשורה מאחורי הגב, מתוך מחשבה שמה שהיה הוא שיהיה, ולפתע התעורר שטוף זיעה כשהבין את חומרת המצב.
אבל הפתרון אינו יכול להיות השלמה עם המצב, אלא מאמץ עליון לשנותו. הממשלה הבאה צריכה להגדיר את מעמדה הבינלאומי כרכיב יסוד בביטחון הלאומי שלה, שכן ישראל אינה יכולה לחיות לצד סנקציות בינלאומיות משתקות, כשם שאינה יכולה לחיות לצד איראן גרעינית.
זה הזמן לחזור למדיניות שפויה, שתמחיש כי ישראל - למרות כל בעיותיה - נמצאת בצד של הטובים. למגרש שבו משחקים כרגע רק יריבי ישראל נדרש להוסיף מערך דוברות לאומי עם שיניים. את אסטרטגיית הקריפטו צריכה להחליף אסטרטגיה שפויה שתבטיח כי ישראל תמשיך להיות חלק ממשפחת העמים. ללא מענה מתאים, לא רק שנהיה עניים יותר - פשוט לא נהיה כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו