מה אומרות התנועות של נפתלי בנט על המחשבות שמאחורי המלים?

עיצומה של מערכת בחירות היא תקופה שבה כל סימן לא-מילולי מקבל משמעות עמוקה. בשעה שפוליטיקאים מחשבים כל מילה, הגוף שלהם (בדומה לגוף של כולנו – אחרי הכל, גם הם בני אדם) ממשיך לחשוף את התחושות והמאוויים הפנימיים.

כשאנחנו צופים בתעמולת בחירות, בנאומים או בראיונות של מועמדים בתקשורת, אנחנו קולטים הכל – גם את כל מה שלא נאמר. אנחנו לא תמיד יודעים לנתח אותם באופן מודע בזמן אמת, אבל בתת-המודע אנחנו סופגים כל מצמוץ, הרמת גבה או בליעת רוק. תחושות הבטן והרגשות שצפים, החיבור או הניתוק שאנחנו חשים כלפי המועמדים, נבנים לא מעט על בסיס הסימנים הלא-מילוליים הללו. ברור שהשיקול המרכזי בבחירה הוא עמדה פוליטית ומצע, אבל אליו מצטרף גם אותו חיבור בלתי-אמצעי, שנשען במידה רבה על המסרים הלא-מילוליים.

בניתוח שפת הגוף של נפתלי בנט במהלך הראיון עם רוני קובן בתוכנית "פגישה" בכאן 11, אפשר לזהות שתי מיקרו-הבעות מרתקות שאנו פוגשים לא מעט בחיי היומיום. מיקרו הבעות אלו יכולות לבוא בסתירה לנאמר, אך לא פעם גם כגיבוי לנאמר, כמו במקרה הזה – ודווקא לחזק את המסר.

כשבנט מביט בתמונתו של עמיחי שיקלי, שערק ממפלגתו לליכוד, הוא נושף אוויר מהפה – מחווה שמשמעותה "את זה אני לא מכניס אליי", המסמלת רתיעה פנימית ודחייה של תוכן, ערכים או נוכחות. זוהי בדיוק אותה נשיפה ש"בורחת" לנו כששואלים אותנו אם בא לנו לצאת לבילוי שאנחנו ממש לא מתחברים אליו ואנחנו מנסים לענות "כן" מנומס, או כשאנחנו שומעים מחיר מופקע על מוצר שהתכוונו לקנות. במקרה של בנט, הנשיפה הקטנה הזו מעצימה וחושפת את היחס האמיתי שלו לשיקלי – עוד לפני שנאמרה מילה אחת.

בהמשך, כשהוא אומר על נתניהו "אתה ראש הממשלה", מופיעה הרמת כתפיים קלה. בדומה לילדים שמרימים כתפיים כשהם אומרים "לא רוצה", גם אצל מבוגרים זוהי "זליגה" המלמדת על התנגדות פנימית לנאמר או למתרחש. אותה מחווה לא חייבת להיות דרמטית – היא עשויה להופיע, למשל, כשבן הזוג אומר "בטח, בוא נעשה את השבת אצל ההורים שלך", בעוד הכתף הקטנה שעולה חושפת את הרצון האמיתי.

במקרה של בנט, הרמת הכתפיים מופיעה דווקא כשהוא מתייחס לנתניהו כראש הממשלה. חשוב להדגיש שבנט כלל לא מנסה להסתיר את דעתו – להיפך, במקרה הזה שפת הגוף מגבה באופן מלא את אמירתו המילולית.

כשהגוף והמילים בסנכרון, המסר עובר בבהירות רבה. אבל כשיש פער בין מה שנאמר לבין שפת הגוף, עולים בנו בלבול וחשדנות (בצדק), ואנחנו מתחילים להסס ולפקפק במה שעיניינו רואות. היכולת לזהות מיקרו-הבעות מאפשרת לנו לסמוך על הפרשנויות שלנו, ללכת אחרי תחושות הבטן, להבין לעומק את האדם שמולנו, אל תוך המורכבות שלו, ולבחור בחירות מושכלות יותר – לא רק בקלפי, אלא גם בחיים עצמם. חפשו גם את מה שמסתתר מאחורי המילים, כדי לאשש את מה שהלב מאותת לכם.

ורד פלדמן היא מומחית לשפת גוף, מחברת רב המכר "שפה סודית".