העימות מול ארה"ב בסוגיית לבנון הוא בלתי נמנע

שני מבצעים ניהלה מדינת ישראל נגדאיראןובשניהם כיכב האריה, אבל התפקיד שמיועד לנו עכשיו הוא של הכבשה שתוקרב לעולה. בלתי נתפס וקשה לעכל, אבל מאוד ברור - ארצות הברית של אמריקה, הידידה הגדולה שאיתה יצאנו למערכה יחדיו, בגדה בנו.

אפשר לבקר, אפשר לקוות שתתפכח, אפשר להצביע על האינטרסים האפלים שעומדים בבסיס הכניעה של וושינגטון, אבל העובדות הן חד־משמעיות.

החוליה האחרונה במסכת החמוצה הזו נשקפה מתוך המחזה המביך שהתנהל שלשום באתר נופש בשווייץ, שבו התרועעסגן נשיא ארה"בעם חברי הכנופיה האפלים - האיראנים, הפקיסטנים והקטארים.

פסגת הציניות וההפקרה היתה ההכרזה על מה שכונה "מנגנון למניעת חיכוך במסגרת הפסקת אש אזורית". מדובר במעגל החלטות אינטימי שכוננו ביניהם חברי המועדון החדשים, ומטרתו לסרס את יכולת ההגנה העצמית של ישראל בגבול הצפוני. מנגנון שבו ימתיקו סוד ויחליטו החלטות, בלעדינו. קשה להאמין.

אבל, אשרי המאמין, כי כפי שלמדנו בשנים האחרונות - מי שמשלה את עצמו ולא מספק דין וחשבון לאומי נוקב, מסיים ב־7 באוקטובר - וחמור מכך. די היה להביט אתמול בתמונות של השיעים החוזרים לכפרי דרום לבנון, לצד תצפיתני חיזבאללה שחולפים בבטחה ליד כוחות צה"ל, כדי להבין שלא ניצב הרבה מאחורי ההכרזות הנחושות של ראש הממשלה ושר הביטחון. הידיים של חיילי צה"ל כבר קשורות, מחלפות הארי נגזזות בשעות אלו ממש.

תגובה ישראלית מוחצת

עכשיו הזמן להחליט אם אנחנו מוכנים להיות מוקרבים ככבשים על מזבח האינטרסים של ידידינו לשעבר טראמפ וואנס, או שיש להשמיע את שאגת הארי ולפעול בהתאם לגודל החוצפה ולעוצמת הסכנה. רוב הציבור הישראלי כבר מבין היום שאסור לאפשר לחיזבאללה להתעצם מחדש בלבנון, לחזור ולהתבסס על קו הגבול שלנו.

הנשיא רייגן הזהיר בכתב את רה"מ בגין שלא נעז להיכנס ללבנון ולטפל באש"ף. אבל בגין לא נבהל, גם לאחר שרייגן פרסם תוכנית איומה שנדחתה, וגם כאשר הטיל סנקציות על אספקת נשק

וזה בדיוק מה שאיראן מנסה להשיג, תוך כדי סחיטת הממשל האמריקני החלש. אבל לנו אסור להסכים, בכל מחיר. גם במחיר עימות ישיר עם הממשל האמריקני, זה שהיה עד לשבועות האחרונים חבר קרוב, אבל הפנה עורף.

התגובה הישראלית חייבת להיות דומה למדיניות שנקטה ממשלת ישראל של מנחם בגין ב־1982, כשהחליטה להיכנס ללבנון ולשים קץ להתקפות הטרור של אש"ף מהגבול הצפוני, שהיו הרבה פחות חמורות ממה שמתכננים לנו שלוחי טהרן. הנשיא דאז, רונלד רייגן, הזהיר בכתב את ראש הממשלה בגין שלא נעז להיכנס ללבנון ולטפל בטרור של אש"ף, אבל בגין לא נבהל מהאיומים.

גם לאחר שרייגן פרסם תוכנית איומה שדחינו בנחישות, וגם כאשר הטיל סנקציות על אספקת נשק. בגין לא נתקף בפיק ברכיים ועמד על שלנו עד לגירוש אש"ף מלבנון, וזה בדיוק מה שנדרש עכשיו.

להתנגד לניסיון הכפייה

ההתנגדות לניסיון האונס האמריקני צריכה להיערך בכבוד, מתוך ידידות וללא התרסה, אבל תוך השמעת הביקורת העניינית שלנו בפומבי. והכי חשוב - תוך הצבת קו אדום ברור: לא נסכים לנצור אש מול התעצמות מחודשת של חיזבאללה בלבנון, לא נחיה עם חמאס חמוש בעזה. ואם התוצאה תהיה הרעה ביחסים ואפילו אמברגו נשק, אין מנוס מכך. עברנו את האיומים והסנקציות האמריקניות ב־1982, כמו גם את אלו של ממשל בוש בתקופת יצחק שמיר, ויצאנו מחוזקים.

יותר מכך, חלק ניכר מהחימושים היקרים שבהם אנחנו משתמשים כיום הם חימושי לוקסוס, שנגזרים מהסטנדרטים יוצאי הדופן שגזרנו על עצמנו: הקש בגג וקליעה לחלון בתוך דירה, כדי למנוע פגיעה ב"בלתי מעורבים", הם סטנדרטיים אצלנו. ועדיין, אנחנו מואשמים בביצוע פשעי מלחמה, ועכשיו טראמפ טוען שביבי משתולל, תוך ייחול לטאץ' של הג'יהאדיסט אל־ג'ולאני.

אסור לקחת סיכונים, לא טריטוריאליים ולא להסתמך על נשק וחימוש שלא אצלנו. צריך לאמץ אסטרטגיה של "עם לבדד ישכון", ובמקביל לטפח צירי אינטרסים מוצקים עם ידידים אלטרנטיביים

אז אם יכריחו אותנו, ניאלץ להיות קצת אל־ג'ולאני - נשתמש בפצצות טיפשות ובארטילריה פחות מדויקת, נסיר את המגבלות ונכריע סוף־סוף בלבנון ובעזה.

ומעבר לעימות הנוכחי הבלתי נמנע, הכתף הקרה של טראמפ מלמדת אותנו שיעור אסטרטגי שצריכים היינו להפנים מזמן: HELP IS NOT ON THE WAY, העזרה לא תוגש לנו לעולם כשנזדקק לה, ואסור לסמוך על הבטחות וערובות בינלאומיות. אסור לקחת סיכונים, לא טריטוריאליים ולא להסתמך על נשק וחימוש שלא אצלנו.

ישראל חייבת לאמץ אסטרטגיה של "עם לבדד ישכון", ובמקביל לטפח צירי אינטרסים מוצקים עם ידידים אלטרנטיביים, מהודו ועד יוון, מצ'כיה ועד דרום אמריקה. רק עוצמה ועצמאות יבטיחו את עצם הקיום שלנו. רק אם נעמוד על שלנו ונפעל כלביא, לא נגמור כמו שה לעולה.