הכי חכמים בשוק? ההחמצה ההיסטורית של ישראל בגבולות הצפון

אם מדינת ישראל היתה הוצאת ספרים, היא היתה מוכרת ביריד שבוע הספר של 2026 שלל ספרי מלחמה וריגול חדשים. אל מול סיפורי הניסים והנפלאות הישראליים, הדוכן הטורקי־קטארי היה מציג רק ספר אחד והוא אטלס המזרח התיכון במהדורה חדשה ומעודכנת.

לפעמים צריך להרחיק עד שבוע הספר כדי להבין את גודל הפער בין מיקוד המאמץ הישראלי אל מול מיקוד המאמץ של אויביה במזרח התיכון. פעם אהבנו להגיד לעצמנו שאנחנו הכי חכמים בשוק, היום הספק מתחיל לקנן.

ישראל שינתה לאחרונה את פניה. אירועי 7 באוקטובר שינו את דפוס חשיבתו של נתניהו ואיתו את דפוסי החשיבה של המערכת הצבאית והתקשורתית. במקום אסטרטגיה לאומית נטולת ספקנות של פאסיביות ודחיינות אימצה ישראל מדיניות של חיכוך ופרו־אקטיביות. שינוי שתחילתו בליל הביפרים ושיאו בביצוע תקיפות באיראן. מה שנתניהו היה צריך לעשות מ־2014 ואילך הוא עשה באיחור של עשור ובמחירים איומים ונוראים, שאותם לא הוא ולא אחרים במערכת הצבאית צפו.

הישגי החיכוך והיוזמה ההתקפית היו צריכים לשמש "מגש הכסף" לאימוץ ויישום תפיסה גיאו־אסטרטגית ההולמת מעצמה אזורית. ישראל היתה צריכה להתמקד בדבר היחיד הרלוונטי באזורנו והוא כיצד ייראו מפות האטלס המעודכנות של האזור. זו התחרות האמיתית היחידה שמתקיימת, זה הדבר היחיד שיישאר אחרי שאבק הקרבות ישקע.

בתחרות הזו ישראל מפסידה למרות תנאי הפתיחה המעולים שהיו לה - נחישות קונצנזואלית של החברה הישראלית, עליונות טכנולוגית, ניצחונות טקטיים וירטואוזיים וגיבוי אמריקני חסר תקדים.

הצעתו האחרונה של טראמפ, שאחמד א־שרע יטפל בחיזבאללה בלבנון, היא תוצר אירוני ישיר לכישלון הישראלי בכתיבת אטלסים. סוריה החדשה היא ה"נח בשבע שגיאות" של ההנהגה הישראלית הנוכחית: ישראל לא הבינה לעומק את המשמעות של יצירת פרוקסי טורקי בגבול הגולן מגובה בתמיכה אמריקנית.

ישראל לא הבינה בזמן אמת שסוריה כמדינה אחודה ויציבה משמעה איום אסטרטגי עליה ונתנה למשטר הסורי החדש להתבסס ללא תנאי, ובפרט ללא דרישה קטגורית לוויתור על הגולן, היא לא ניהלה כל דיון מול האמריקנים לכלול תנאי זה כחלק מההכרה במשטר החדש.

ישראל לא העלתה על דעתה שמשטר יציב בסוריה משמעו אפשרות סיכול "מסילת השלום" שאמורה להוביל סחורות אנרגיה ותקשורת מהודו לאירופה דרך ישראל, ולא יצרה פרוזדור יבשתי לאזור הר הדרוזים שיאפשר ביסוס אוטונומיה דרוזית בסוריה.

חלון ההזדמנויות הסורי מוצה אצלנו בתפיסת כתר החרמון ורצועת החיץ, תפיסה זמנית שנוהלה בראייה צבאית טקטית, ולפי ההתפתחויות האחרונות עוד תעלה לשולחן המו"מ. אף אחד לא העז לחשוב מעבר לכוונת הטנק.

ההישג של חיזבאללה

ומעל הכל - ישראל אינה מבינה אפילו ברגעים אלה שהצונמי הטורקי־קטארי לא יפסח על רמת הגולן. ישראל לא עשתה כל מאמץ לצרף מדינות נוספות כמו ארגנטינה והונגריה להכרה בגולן הישראלי, לצד הכרה במשטר הסורי החדש.

לא נופתע אם האמריקנים 'יתהפכו עלינו' ויחזירו במוקדם או במאוחר את הגולן לשולחן הדיונים, כשהטורקים, הקטארים והסעודים יכינו במטבח האחורי את התבשיל שאנחנו נתבקש לאכול. אגב, רק אז תבין ההנהגה הישראלית שהיא היתה צריכה להכפיל ולשלש את ההתיישבות בגולן כל עוד היה אפשר כדי למנוע כל אפשרות נסיגה. נקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

גם בלבנון, ישראל טרם הפנימה את משמעות ההישג האסטרטגי של חיזבאללה למרות אלפי האבידות שהוא ספג. ארגון הטרור הוא הגורם היחיד בהיסטוריה של ישראל שהצליח לדלל אוכלוסייה בחבל ארץ ולרוקן ערי ספר מיושביהן.

חיזבאללה הפך את מטולה, קריית שמונה ושלומי לערי רפאים. הוא אמנם לא ניצח בשדה הקרב, אבל ארגון הטרור שם סימן שאלה אמיתי על יכולתה של ישראל להיאחז באזור הספר הצפוני. הוא הגורם הערבי היחידי שהצליח לכתוב מחדש את האטלס הדמוגרפי של ישראל.

על הישג כזה של האויב לא משיבים רק בתקיפה קינטית - משיבים בשינוי תנאי המשחק. גם חיזבאללה, ובפרט האויבים הבאים בתור של ישראל, היו צריכים להבין שתוקפנות כלפי אוכלוסייה אזרחית ישראלית גובה מחיר טריטוריאלי קבוע, לא זמני. זו החשבונאות היחידה המובנת במזרח התיכון וזה הכלי היחיד שיוצר הרתעה מחד וכבוד מאידך. לא הורדת מגדלים בדאחייה ולא חיסול הנהגות. 

ויותר מכל: ישראל מסרבת להפנים שהיא אינה יכולה להגן על תושביה בתוואי הגבול הקיים. היא מבצעת "מבצעי תודעה והשפעה" כלפי אזרחיה שלה כאילו המצב בצפון הוא בר שליטה. היא מספרת סיפור שהשלום עם לבנון הוא בר השגה, לרבות פירוק חיזבאללה על ידי הממשלה הלבנונית. מאז 6 באוקטובר לא סופרו לציבור הישראלי סיפורי פנטזיה תלושים כל כך מהמציאות המתסכלת, כאילו לא למדנו כלום מהימים שלפני מלחמת העוטף.

ישראל לא השכילה לנהל מלכתחילה דיון עם האמריקנים בדבר תיקוני גבול מינימליים והכרחיים בדרום לבנון: רכסים שולטים, נקודות תצפית, מרחבים טופוגרפיים, וקווי אחיזה שבלעדיהם אין משמעות אמיתית למונח "ביטחון לתושבי הצפון".

בשבוע הספר של השנה הבאה ישראל חייבת להציג אטלס משלה.