"הנשיא טראמפ חזר ועמד על זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני איומים בכל החזיתות, לרבות בלבנון". כך הודיע אתמול (ראשון) ראש הממשלה נתניהו בערוצים שלו ברשתות החברתיות. אמנם תמוה שהמסר החשוב הזה לא פורסם כהודעה רשמית. בכל מקרה, גם אם טראמפ לא היה מאשר את הזכות הזו, ועל אחת כמה וכמה משכן עשה זאת, לדברי נתניהו, הגיע הזמן להפוך את המילים למעשים.
כי כרגע ישראל לא מממשת את זכותה וחובתה להגן על עצמה ועל אזרחיה. אלה העובדות שכל ילד בגבול הצפון יודע. רחפני נפץ משייטים להם בשמי ישראל במשך שעות מדי יום. אך חיילי צה"ל, המשותקים בגלל מגבלות מדיניות, מנועים מלהסיר את האיום.
כטב"ם של חיזבאללה פגע בגג של בית במטולה // טופ ליין תקושרת
הם עצמם יושבים במגננים שלהם תחת רשתות ענק, גם בתוך שטח המדינה וגם בדרום לבנון, נזהרים שלא להיחשף בשעות היום ומוגבלים מאוד בפעילות בשעות הלילה. התוצאה המחרידה של הפסיביות הזו היא חייל שנהרג כמעט מדי יום.
זו מציאות של קונספציה. זו מציאות של טרום הטבח, שבה לא פעלנו בעזה "בגלל לחצים בינלאומיים". זו מציאות שמנהיגות אחראית בישראל חייבת לשים לה קץ לאלתר. בלי תירוצים, בלי סיפורים, בלי ספינים.
הרמטכ"ל אייל זמיר ביקר אתמול בפיקוד הצפון ולפי הודעת דובר צה"ל, "אישר תכניות להמשך המערכה בצפון". לדבריו, "אנחנו נחושים להעמיק את הפגיעה בחיזבאללה, על כלל מערכיו". ובכן, הגיע הזמן ליישם את התכניות ואכן לפגוע בכל המערכים של חיזבאללה, כולל כולם.
אם המגבלה היא מדינית, אזי יתכבד הדרג המדיני ויסיר את המכשולים. זה תפקידו. ראש הממשלה נתניהו מתפאר ובצדק במערכת היחסים הקרובה שלו עם טראמפ. כעת עליו להעמיד במבחן את הקשר הזה. טראמפ הרי ביכה ובצדק 13 חיילים אמריקנים שנפלו במסגרת מבצע "זעם אפי". אנחנו, מדינה זעירה ביחס לאמריקה, שכלנו 11 גיבורים מאז מה שקרוי "הפסקת אש" עם לבנון. לא יתכן שנמשיך בקטל כאילו הוא גזירת גורל. טראמפ יבין את זה.
ויש מה לעשות. לתקוף. כי כשאנחנו פסיביים, האויב מנצל זאת ובמקום שאנחנו נרדוף אותו, הוא רודף אותנו. את המשוואה הזו חייבים להפוך. נכון, אולי אין פה פתרון טקטי עד הרחפן האחרון אך זו לא הנקודה, אלא כאמור הפיכת השולחן על חיזבאללה.
השבועות האחרונים מסמסו את ההצלחה הפנומנלית של מבצע הביפרים ולראשונה החזירו לארגון הסורר קצת ביטחון עצמי. גם עם כך אי אפשר להשלים. חובה להחזיר את ההרתעה.
זאת ועוד, עד שהחלו השיחות בין ארה"ב ואיראן, הייתה תקווה שטראמפ יסיים את העבודה בטהרן מה שיביא ממילא להתמוטטות חיזבאללה. עכשיו כשברור שחידוש המלחמה איננו באופק, ושאדרבה ההסכם המתהווה עוד מכיר בזכותה של איראן להתערב בנעשה בלבנון, נוצר גם הכרח מדיני להחזיר את הארגון לממדים שהיו לו בנובמבר 2024.
מי שצריך ליצור את המסגרת המדינית הזו הוא כאמור רה"מ נתניהו. האם הוא יכול? האם הוא באמת ליגה אחרת? האם הוא מצליח לתרגם למעשים את המילים שלו עצמו לפיהן, טראמפ "עמד על זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני איומים בכל החזיתות, לרבות בלבנון"? האם כדבריו הוא הפיק את הלקחים מ-7 באוקטובר או שאו חוזר לדפוסי ההססנות שקדמו לאסון ההוא? זהו המבחן שלו וזהו המבחן של כולנו.
