נכון לעכשיו, הדבר הברור היחיד שההסכם המסתמן בין ארה"ב ואיראן ישנה במציאות, היא הפתיחה ההדדית של מיצרי הורמוז. כלומר, איראן תאפשר לאלפי הספינות התקועות לצאת בשלום מהמפרץ הערבי. בתמורה, ארה"ב תתיר למכליות האיראניות לשוב ולשנע נפט לסין. נכון לשעות אלה, גם על הפרטים הללו מתנהלים ככל הנראה ויכוחים בין הצדדים. ואולם, אם יהיה הסכם - וזה עדיין "אם" - זה התכל'ס היחיד כרגע.
כל שאר הנושאים השנויים במחלוקת בין המדינות - שהם גדולים ועצומים ובעלי חשיבות קריטית לביטחון ישראל - נדחים למשא ומתן שאמור להיפתח בין הצדדים. איש אינו יודע אם יהיה באמת מו"מ כזה. ספק רב עוד יותר אם יבשיל להסכם כלשהוא, ועוד בטווח של חודשיים.
יש לזכור שהשיחות בין ארה"ב לאיראן בתקופת אובמה נפרסו על פני שלוש שנים. התוצאה שלהם, בדמות הסכם ביניים (2013) ולאחר מכן הסכם הקבע (2015), נפרסה על פני מאות עמודים שירדו לפרטי פרטים.
לא נראה שלממשל הנוכחי יש את הזמן, הקשב וכוח האדם, לגבש מסמך שכזה. בטח ובטח אם ידונו שורה של נושאים נוספים שאובמה לא נגע בהם, כמו תכנית הטילים והתמיכה בחמאס, חיזבאללה, החות'ים ושאר ארגוני הטרור.
כלומר, אם להיות מציאותיים, התוצאה שנגיע אליה היא פתיחת המיצרים וחזרת המצב לתנאים ששררו לפני מתקפת "שאגת הארי" / "זעם אפי". מעבר לכך, ניתן להעריך שהצדדים ידרכו במקום עד להודעה חדשה.
איראן נמצאת על כרעי תרנגולת כלכליים. המשטר שלה מוכה, וחולשתה הצבאית הופגנה לעיני כל. אבל, וזה אבל גדול, המשטר עמד ביעד היחיד שהציב לעצמו. הוא שרד, ואף מינף את עוצמתו הבינלאומית באמצעות המצור על הורמוז. הישג איראני נוסף, הוא מניעת בלוק אנטי איראני של אמריקה, ישראל ומדינות ערב. זה לא קרה בגלל חכמתה של איראן אלא יותר כתוצאה מפחדנותו של מוחמד בן סלמן, שליט סעודיה, אך זו המציאות.
הממשל לעומת זאת, לא השיג אף אחד מהיעדים המוצהרים שלו. נכון לעכשיו, טראמפ לא יכול לומר שהסיר את האיום הגרעיני של איראן, או עצר את תכנית הטילים, או הפסיק את התמיכה של המשטר בארגוני החסות המפיצים טרור בעולם. אדרבה, ההסכם קובע שגם חיזבאללה יהיה חייב לנצור אש. כלומר, ארה"ב מכירה ומאפשרת לרפובליקה האסלאמית להיות שחקן צבאי ופוליטי בלבנון - בניגוד מוחלט למטרות המלחמה.
מעל ומעבר לכל אלה, איראן יכולה ומספקת לעולם תמונת ניצחון בדמות עצם עמידתה על הרגליים. לטראמפ, נכון לעכשיו, אין תמונה נגדית להציג. וזו בשורה לא ממש טובה לעם ישראל.
לזכותו של טראמפ צריך לומר שהוא ניסה. כלומר, תעוזתו ונכונותו להפנות את כוח האש האדיר של ארה"ב אל איראן, עדיפה עשרות מונים אל מול החידלון ההיסטורי של כל קודמיו. אמנם התעמולה האיראנית יכולה לחגוג, מה שמחמיץ את הלב של כל ישראל שפוי. ואולם יש להניח שלהבא המשטר יכלכל בזהירות את צעדיו, בידיעה שאמריקה אולי איננה כל יכולה, אבל פגיעתה בהחלט עשויה להיות רעה מאוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו