במקום להיות "אורבן 2.0" מלוני פוגעת בישראל - ובאיטליה עצמה

הודעתה של איטליה על "השהיית" ההסכם הביטחוני עם ישראל מזקקת כישלון מדיני שבמקרה זה יכול היה להימנע. נכון, לצעד אין משמעות מעשית מבחינתה של ישראל. אדרבה, יתכן שבמהלך הזה ראש הממשלה ג'ורג'יה מלוני, פוגעת במדינתה באופן שהיא אפילו לא מדמיינת – על כך בהמשך.

מלוני, אולי כבר אנשים הספיקו לשכוח, צמחה בערוגות הימין העמוק של איטליה. ככזו היא הייתה בת ברית אידיאולוגית של הליכוד ו"חברת טלפון" של השגריר הישראלי באיטליה, ד"ר דרור אידר (גילוי נאות: ידיד אישי ובעל טור ב"ישראל היום"). עד היום היא מוקפת באנשי ימין מובהקים שחלקם מעריצים את ישראל.

כלומר בעבודה נכונה, בוודאי כאשר בישראל מכהנת "ממשלת ימין מלא מלא", ניתן היה להפוך אותה לשחקנית ציר למען ישראל באירופה. לכל הפחות, בהתחשב בתנאי הרקע, אפשר היה למנוע מפולת. העובדות שקרה בדיוק להפך.

מלוני מפנה כתף קרה לישראל כבר זמן רב. שגריר ישראל באיטליה מוזמן פעם אחר פעם ל"שיחות נזיפה" במשרד החוץ. שר ההגנה מאשים את ישראל בפשעי מלחמה. אחרים תוקפים אותנו השכם והערב. היא עצמה אפילו מפילה עלינו את הכישלון שלה במשאל העם לפני כחודש על – צחוק הגורל לאוזן הישראלית – רפורמה משפטית.

יתכן שכרגיל, ישראל היא השעיר לעזאזל שהכי קל לתקוף בזמנים של חולשה פוליטית, כזו שמלוני סובלת ממנה. ועדיין, אפשר היה וצריך היה לבנות מולה מערכת קשרים כזו שהיא תמצא שקי אגרוף אחרים לחבוט בהם.

מאחר וזה לא קרה, ובהתחשב בכך שמלוני הכריזה דווקא על תחום הביטחון ככזה שהיא כבר לא מעוניינת בו בקשר עם ישראל, הגיעה השעה להחזיר לה באותה מטבע. כמו מדינות רבות בעולם, גם איטליה נהנית ממודיעין מציל חיים שישראל מלקטת. הגיעה השעה לדרוש תמורה כנגד המידע היקר הזה ולהבהיר שיש גבול להשפלות שאנחנו מוכנים לסבול. את הלחי השנייה, אחרי הכל, מגישים ברומא – לא בירושלים.