הודעתו המפתיעה של נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ באשמורת הבוקר של יום רביעי על הפסקת אש עם איראן אינה מסמלת ניצחון לאף אחד מהצדדים, יהיו הטענות שיושמעו בימים הקרובים. המרוויחה הגדולה היא שחקנית אחת מרכזית וגרעינית: פקיסטן.
אסלאמאבאד, אשר התמודדה לאחרונה עם אתגרים דיפלומטיים משמעותיים ומקום מוגבל בזירה העולמית, מוצאת את עצמה כעת בתפקיד מוביל, גלוי ובונה בעיצוב סדר היום האזורי תחת הנהגתם של הרמטכ״ל, אסים מוניר, וראש הממשלה, שהאבז שריף. זוהי תזכורת חדה כי באקלים הגיאופוליטי המקצין של ימינו, מעמדן ותפיסתן של מדינות יכולות להשתנות בדרכים בלתי צפויות.
רבים מיהרו להספיד את פקיסטן, שהרי כבר חמישה עשורים שהמדינה מתמודדת עם קשיים כלכליים מבניים, שהחמירו משמעותית החל מ-2022 בעקבות שיטפונות ענק שפקדו אותה.
בשנת 2023 ניצבה הכלכלה על סף פשיטת רגל, כאשר מאמצי הסיוע הממשלתיים, שנועדו להקל על המשבר, הובילו להעמקת הגירעונות התקציביים, לגידול בחוב הציבורי ולנסיקת האינפלציה.
היסטוריית החובות של המדינה משקפת מצב כרוני: מאז 1958 היא עברה לא פחות מ-23 תוכניות סיוע של קרן המטבע הבינלאומית (IMF). כיום, היא נתונה תחת תוכנית מימון נרחבת בהיקף של 7 מיליארד דולר שאושרה ב-2024, שנועדה לייצב מדינות הסובלות מבעיות חמורות במאזן התשלומים. זאת, בנוסף להסדר המתנה (SBA) בשווי 3 מיליארד דולר משנת 2023, מנגנון חירום קצר-טווח שנועד לספק חילוץ פיננסי מיידי.
במקביל, מעמדה האזורי והבינלאומי של פקיסטן נשחק בהדרגה, כשהוא מלווה במשבר אמון עמוק שנגע בעצבים החשופים של אמריקה. מאז חוסל אוסאמה בן לאדן על ידי כוח קומנדו של הצי האמריקאי על אדמת פקיסטן ב-2011, היחסים עם ארה״ב והמערב הידרדרו דרמטית. כליאתו של ראש הממשלה לשעבר, אימראן חאן, לצד ההאשמות מוושינגטון כי אסלאמאבאד תמכה בטאליבן ב״דלת האחורית״ במהלך שני עשורים של מלחמה באפגניסטן, רק החריפו את השסע.
בעוד פקיסטן שקעה בבידוד מדיני, ציר וושינגטון-ניו דלהי עבר טרנספורמציה. לאחר עשורים של חשדנות הדדית, סנקציות וניגודי אינטרסים, מצאו עצמן ארצות הברית והודו בנתיב של התקרבות אסטרטגית. בעוד העולם נשא עיניו אל נסיקתה הכלכלית של הודו ואל התבססות מעמדה כמעצמה גלובלית, לצד הידוק יחסיה עם מדינות המפרץ, נותרה אסלאמאבאד הרחק מאחור, כלואה במערבולת של אי יציבות כרונית.
דף חדש
חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן סימנה כיול מחדש ביחסים שבין אסלאמאבאד לוושינגטון, וסללה את דרכה של פקיסטן חזרה אל מרכז הבמה העולמית.
ואולם, את ניצני השינוי ניתן היה לזהות עוד קודם לכן. בביקורו הראשון בארצות הברית תחת ממשל טראמפ החדש, התהדר סגן ראש הממשלה ושר החוץ, איסחאק דאר, בכך שפקיסטן פרצה את הבידוד הדיפלומטי שבו הייתה נתונה באמצעות מה שכינה ״דיפלומטיה אקטיבית״. בכינוס של הפזורה הפקיסטנית בניו יורק, המשיך דאר בקו זה וקרא לגולים הפקיסטניים להשקיע במולדתם, תוך שהוא מאמץ מודל השראה לא שגרתי: המודל שקידם ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, בחיזוק הקשרים עם התפוצה ההודית.
ההתחממות ביחסים החלה במאי 2025, על רקע ״מבצע סינדור״, עימות צבאי קצר ואינטנסיבי בין הודו לפקיסטן. פקיסטן אימצה בגלוי את הצעת התיווך של טראמפ, בעוד שנרנדרה מודי וממשלו נותרו מסויגים.
בעוד שהודו דבקה בעמדתה המסורתית המתנגדת להתערבות צד שלישי בסוגיית קשמיר, פקיסטן, תחת הנהגתו של מוניר, ניצלה בחוכמה את נטייתו של טראמפ להערצה ושבחים. הפקיסטנים היללו אותו כ״משכין שלום עולמי״ ואף הציעו את מועמדותו הרשמית לפרס נובל לשלום.
בין טראמפ למוניר נרקמה מערכת יחסים אישית חמה, כאשר טראמפ אף כינה אותו ״הגנרל החביב עליי״. בהמשך, ובתגובה לבקשתו הישירה של טראמפ, הצטרפה פקיסטן למועצת השלום והביעה תמיכה רשמית בתוכנית עשרים הנקודות שלו לשיקום עזה.
אינפלציה מזנקת במדינה שבה 40% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני
פרוץ המלחמה מול איראן בסוף פברואר הכה בכלכלה הפקיסטנית בעוצמה שאין לה אח ורע בהשוואה לשכנותיה בדרום ובמזרח אסיה.
האינפלציה זינקה לשיא של 17 חודשים ומחירו של ליטר דלק האמיר ל-378 רופי (כ-1.36 דולר), רף מחירים בלתי אפשרי עבור מדינה שבה כ40% מהאוכלוסייה חיים מתחת לקו העוני. גל ההתייקרויות הצית מחאות רחבות היקף ברחבי המדינה ואילץ את הממשלה לנקוט בצעדי צנע גורפים, בהם קיצור שבוע העבודה לארבעה ימים לעובדי המדינה, הטלת סגרים נקודתיים, ומתן 30 ימי נסיעה חינם בתחבורה הציבורית בערים הגדולות כמענה לזעם הציבורי.
יתרה מכך, שתיקתה המופגנת של פקיסטן בשעה שבעלת בריתה, סעודיה, הותקפה על ידי איראן, הטילה צל כבד על אמינותה האסטרטגית. היה ברור כי כל עיכוב במשא ומתן עלול לגרור את אסלאמאבאד אל תוך המערכה כצד פעיל, מכוח הסכמי ההגנה ההדדיים שעליהם היא חתומה.
רגע השיא נרשם כאשר איראן תקפה מתקני נפט סעודיים המקושרים לחברות אמריקאיות, תגובה למתקפה על מפעלי הפטרוכימיה בטהראן, יממה אחת בלבד לפני פקיעת האולטימטום. מהלך זה איים למוטט את המשא ומתן ולהצית עימות רחב היקף, בשעה שהזמן של פקיסטן לפעול הלך ואזל. בנקודת המפנה הזו נכנסו לתמונה הסינים, שהצליחו, במקום שבו אחרים נכשלו, להניא את האיראנים מהמשך ההסלמה.
ההצלחה הדיפלומטית של פקיסטן בהשגת הפסקת האש האחרונה מחייבת הערכה מחודשת של מעמדה. בעוד שהתיווך הפקיסטני מנע הסלמה אזורית מסוכנת, הוא גם חשף את עוצמת האחיזה החדשה של אסלאמאבאד בלב המזרח התיכון. כשהיא מגובה בהסכם ההגנה עם ריאד מספטמבר האחרון, מהלך שרבים רואים בו צעד ראשון בשחיקת העליונות הגרעינית של ישראל באזור, פקיסטן מתייצבת כעת כנדבך מרכזי בסדר האזורי החדש.
ד״ר אושרית בירודקר, היא מומחית למדיניות החוץ והביטחון של הודו, יועצת לחברות ביטחוניות וחוקרת בכירה במכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JISS).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו