הפתרון לא רק צבאי: אפשר להכריע את חיזבאללה - לתמיד | אליזבט צורקוב

חיזבאללה נמצא בנקודת משבר חסרת תקדים. הארגון הוכה קשות במלחמה הקודמת נגד ישראל, ומאז נפילת משטר אסד נחסמו רוב מסלולי ההברחה מסוריה, מה שמונע ממנו לשקם את יכולותיו. מבחינה כלכלית, המצב לא פחות קשה: התקיפות הישראליות פגעו בנכסיו ובבנקים שלו, ורוב ההכנסות ממכירת סמים, ובמיוחד הקפטגון שהוברח דרך סוריה, אבדו עם נפילת המשטר.

ההחלטה לנקום את מותו של חמינאי בשיגור רקטות וכטב"מים לעבר ישראל, החלטה שייתכן שהתקבלה במשמרות המהפכה ולא בחיזבאללה עצמו, הפכה את הארגון למבודד ושנוא, לא רק בקרב העדות האחרות אלא גם בקרב השיעים עצמם, שמשמיעים ביקורת חסרת תקדים. זוהי הזדמנות היסטורית לפירוק הארגון מנשקו, אך ניצולה דורש יותר מכוח צבאי בלבד.

הבידוד הפוליטי והחברתי של חיזבאללה כיום הוא חסר תקדים. מאז ההפסד במלחמת הביפרים, כל בני הברית הוותיקים של הארגון בקרב העדות האחרות, אלה שסיפקו לו כיסוי פוליטי ותמיכה פרלמנטרית, דורשים שיתפרק מנשקו. גם מבחינה חברתית, הארגון ובסיס התמיכה שלו מבודדים מתמיד.

תבוסת חיזבאללה במלחמת "חיצי הצפון" שברה את מחסום הפחד של מתנגדיו, שבעבר חששו לחייהם, כמו עשרות עיתונאים, פעילים ופוליטיקאים שהארגון התנקש בהם. כעת, לאחר שלבנון נגררה למלחמה נוספת, העוינות והזלזול כלפי חיזבאללה, שהושפל בחיסול שורות של מפקדיו ובמבצע הביפרים, מושמעים בפומבי ובעוצמה שלא נראתה בעבר.

הביקורת על חיזבאללה בקרב העדות שאינן שיעיות הפכה לעניין שגרתי בשנתיים האחרונות, אך לראשונה, מאז פרוץ המלחמה הנוכחית, נשמעת ביקורת נרחבת גם מתוך הקהילה השיעית עצמה. מתנגדים שיעים ותיקים לחיזבאללה היו קיימים תמיד, ביניהם העיתונאים והפעילים נדים קטיש, דימה צאדק והאדי מראד, וכן אינטלקטואלים ואנשי דת ממשפחת אל-אמין, אך עד לאחרונה הם היו מעטים ונרדפים.

חיזבאללה אף התנקש בכמה מהם, ביניהם לוקמאן סלים, שנורה למוות ב-2021. חברו של לוקמאן אמר לי ש"חיזבאללה הבריחו את המתנגדים השיעים מתוך הקהילות שלהם. הם מנעו מאנשים לחיות בבתיהם. אנשים נאלצו לעבור לגור באזורים משוחררים מהשפעת חיזבאללה".

הפעם הביקורת מגיעה משיעים רגילים לחלוטין, שבורחים מבתיהם בגלל החלטת חיזבאללה לשגר רקטות על ישראל. אפילו תומכי הארגון זעמו על כך שהמיליציה שתקה ולא נקמה את דמם של מאות שיעים לבנונים, חברי הארגון, שנהרגו בתקיפות ישראליות מאז כניסת הפסקת האש החד-צדדית לתוקף בדצמבר 2024. אבל כשישראל הרגה מנהיג איראני, חיזבאללה דווקא חש צורך לפעול.

גם במצבו המוחלש, חיזבאללה ממשיך להפעיל דיכוי פנימי בקהילה השיעית. לאחרונה, למשל, אנשי הארגון תקפו חנות ממתקים של אדם שביקר את חיזבאללה בפייסבוק. עצם העובדה שהביקורת נשמעת בכל זאת מעידה על גודל האסון שהארגון המיט על הקהילה.

אובדן התמיכה בקרב חלק מהקהילה השיעית בא לידי ביטוי גם ביחסים בין חיזבאללה לבת בריתו, תנועת "אמל" בהנהגת נביה ברי. לאחר שחיזבאללה שיגר רקטות לעבר ישראל ב-2 במרץ, קיבלה ממשלת לבנון החלטה להוציא את פעילותו הצבאית של הארגון מחוץ לחוק. באופן חסר תקדים, ההחלטה התקבלה ללא התנגדות שני השרים של תנועת "אמל", שמקיימת ברית פוליטית הדוקה עם חיזבאללה מאז שהמיליציות חדלו להילחם זו בזו ב-1990.

החולשה הצבאית, הכלכלית והפוליטית של חיזבאללה מייצרת הזדמנות חסרת תקדים להביסו, אך ניסיון העבר מעלה חשש שישראל לא תשכיל לנצלה. מקבלי ההחלטות בישראל נוטים להישען על הכוח הצבאי, שאכן הניב הישגים חסרי תקדים בשנתיים האחרונות, אך התכנון הפוליטי-אסטרטגי כמעט שאינו קיים ואינו מנחה את המהלכים הצבאיים.

במקום מדיניות אסטרטגית ופעילות מדינית לעיצוב "היום שאחרי", ישראל התמכרה מאז 7 באוקטובר ל"פתרון" הטקטי של יצירת אזורי חיץ, בניסיון להעניק תחושת ביטחון לתושבים בעוטף עזה, הגולן והגבול עם לבנון, תוך הימנעות ממהלכים מדיניים משלימים. רצועת ביטחון חדשה בדרום לבנון עשויה להוות פתרון קצר טווח, אך התבססות ארוכת טווח תביא בהכרח לפגיעה בחיילי צה״ל, ותאחד מחדש את הקהילה השיעית סביב רעיון "ההתנגדות" לסילוק הכוחות הישראלים.

למרות חולשת חיזבאללה, גם המבצע הצבאי הנוכחי לא יביא לפירוק הארגון מנשקו. גם אם ישראל תכבוש חלק מדרום לבנון ותפציץ את אמצעי הלחימה שלו ברחבי המדינה, נשק רב יישאר בידיו באזורים שיעים אחרים. פירוק הארגון מנשקו דורש מהלך פוליטי פנימי בלבנון, שיעמיק את בידודו של חיזבאללה, לצד המשך החלשתו והחלשת פטרונתו איראן באמצעים צבאיים.

כל פעולה במישור הפוליטי דורשת חיזוק של המדינה הלבנונית, שהנהגתה מאז סיום מלחמת 2024 עוינת את חיזבאללה. לפיכך, מימוש האיומים של שר הביטחון כץ לפגוע בממשלה ובמדינה הלבנונית במסגרת המלחמה הנוכחית ישרת באופן ישיר את חיזבאללה.

לאור ההיגיון המנחה של המלחמה, החלשת חיזבאללה לצד חיזוק הכוחות בלבנון שמתנגדים לו, על ישראל להקפיד במיוחד להימנע מפגיעה באזרחים שאינם מעורבים. כל אירוע כזה ישרת את האינטרס של חיזבאללה, שיציג את עצמו כמגן לבנון מפני ישראל.

מעבר לכך, פירוק חיזבאללה מנשקו דורש העמקת המתחים בינו לבין "אמל". דרישה ישראלית לסיום המלחמה שתכלול לא רק פירוק נשק אלא גם נורמליזציה עם ישראל, תאחד את הקהילה השיעית כולה בהתנגדות. לכן על ישראל להתמקד בדרישה השאפתנית פחות של פירוק המיליציה מנשקה.

לצד זאת, יש להציע "גזרים" לנביה ברי ולקהילה השיעית. לדברי מקורבים לברי, בן ה-88, שאיפתו בשנותיו האחרונות היא להבטיח את מורשתו, והוא פועל לשיקום האזורים השיעים החרבים ולהבטחת הכוח הפוליטי של הקהילה. לאחר מלחמת 2024, מדינות המפרץ והמערב התנו את סיוע השיקום לדרום לבנון ולאזורים שיעים אחרים בפירוק חיזבאללה מנשקו. ההרס לאחר המלחמה הנוכחית יהיה משמעותי עוד יותר, וכך גם הצורך בשיקום.

מקורב לברי עומד בראש "קרן הדרום", שדרכה ברי ואשתו בזזו מיליונים לכיסיהם, אך גם חילקו כספים לאנשי "אמל". על ישראל לפעול מול ארה"ב, צרפת ומדינות המפרץ לקידום הצעה ברורה שתאפשר תרומות לשיקום לבנון, שחלקן יועברו דרך הקרן בשליטת ברי, לאחר שחיזבאללה יפורק מנשקו.

כיום, הנשק של חיזבאללה משמש את העדה השיעית כולה ככלי להשגת השפעה רבה יותר במערכת הפוליטית הלבנונית. המערכת בנויה על הסכם טאאף מ-1991, שחילק באופן שווה את מושבי הפרלמנט בין מוסלמים לנוצרים, והמשרות הבכירות מחולקות אף הן על בסיס עדתי. זאת למרות שהנוצרים מהווים כ-33% בלבד מהמצביעים, בשל הגירה נרחבת וקצב ריבוי נמוך. השיעים מהווים כ-30% מהמצביעים, הסונים כ-30% נוספים, והדרוזים מעט יותר מ-5%.

המטרה הסופית של ההסכם היא ביטול המערכת העדתית, כולל ביטול המינויים העדתיים ושינוי חוק הבחירות כך שקולות כל הלבנונים יהיו שווים בערכם, שינוי שיביא באופן טבעי לעליית הייצוג השיעי בפרלמנט. זוהי שאיפתו של ברי והקהילה השיעית כולה. על ישראל לתמוך באמצעות ארה"ב בהסדרים פוליטיים שיאפשרו לשיעים ייצוג התואם את גודלם הדמוגרפי, כל עוד ייצוג זה אינו נתמך בנשק. הדבר יאפשר ל"הוציא את העוקץ" מהטענה של חיזבאללה שהנשק דרוש לעדה כדי להבטיח את עתידה.

ללא רגל מדינית משלימה למהלך הצבאי, ישראל תדרדר במהרה למלחמת לבנון רביעית או לרצועת ביטחון מדממת נוספת.

הכותבת היא עמיתת מחקר בפורום לחשיבה אזורית. היא חוקרת את לבנון כשני עשורים וערכה עבודת שטח במדינה לצורך מחקר הדוקטורט שלה במדע המדינה באוניברסיטת פרינסטון.