הפתרון האמיתי: ביטחון פיזי ולא פיננסי | הבעיה המרכזית בחסימת מצר הורמוז

יותר מעשרה ימי לחימה - ומצר הורמוז, שדרכו עוברת כ-20% מאספקת האנרגיה בעולם (נפט ו-LNG), חסום. התנועה הימית צומצמה למינימום ומחירי הביטוח זינקו. ממשל ארה"ב הכריז על קרן ביטוח מסובסדת בהיקף 20 מיליארד דולר בניהול ה-DFC (התאגיד האמריקני לפיתוח בינלאומי), שמטרתה להוזיל את פרמיות ביטוח סיכוני המלחמה עבור אוניות העוברות במצר. זו יוזמה מבורכת, אך נראה כי עליה להוות את החוליה האחרונה בשרשרת הפעולות לפתיחת המצר ולא הראשונה.

האיראנים הבטיחו לסגור את מצר הרמוז אם יותקפו, וכך אמנם עשו. בתחילת המלחמה שידרו האיראנים ברשת הקשר הודעת אזהרה שבה הכריזו כי המצר סגור לתנועת כל כלי שיט. במקביל, בששת הימים הראשונים למלחמה, האיראנים פגעו בתשע אוניות באזור. יש להדגיש כי אוניות אלו לא הפליגו במצר עצמו. למעשה, תשע האוניות שנפגעו היו מפוזרות בכל רחבי המפרץ הפרסי ומבואותיו, מחופי כווית שבצפון־מערב ועד נמל פוג'יירה הנמצא בים הערבי, מחוץ למצר.

הנשיא טראמפ הכריז כי חיל הים האיראני הושמד. אלו בשורות טובות, אך סגירת המצר בעיקרה אינה משימת חיל הים האיראני (IRIN) ואוניותיו (שרובן הוטבעו), אלא משימת הזרוע הימית של משמרות המהפכה. באיראן פועלים שני חילות ים. חיל הים של משמרות המהפכה (IRGCN) הוא האחראי לשליטה על נתיבי הים באזור המפרץ הפרסי ולחימה באויב באזור זה כנגד תקיפה מהים.

לשם כך הוא מפעיל שלל יכולות תקיפה ולחימת קומנדו א-סימטרית. יכולות אלה כוללות נחילי סירות קטנות ומהירות, כלי שיט בלתי מאוישים, צוללות ננס ומיקוש ימי, ובעיקר ירי מהחוף של כטב"מים וטילי חוף-ים.

כפי שראינו אצל החות'ים, ניתן לסגור מצרים חשובים לזמן ארוך מאוד גם ללא הפעלת צי ספינות מתקדם, אלא באמצעות שיטות א-סימטריות בלבד.

סיכון גדול מדי

נכון לשבוע הנוכחי, ההערכה היא כי יותר מ-1,000 כלי שיט ממתינים למעבר במצר משני הכיוונים. יצוין כי ביטוח ימי לשיט במפרץ הפרסי עדיין קיים. שוק ביטוח סיכוני המלחמה לא קרס - הוא פשוט יקר יותר. בענף הספנות קיימים שני סוגי ביטוח: ביטוח לגוף האונייה ומנועיה, שאותו מסדיר מפעיל האונייה או בעליה, וביטוח למטען, שאותו מסדיר בעל המטען (יבואן או יצואן). הבעיה המרכזית המונעת מעבר אוניות היא ביטוח האונייה.

ללא כיסוי זה הבעלים לא ייקחו את הסיכון להכניס את האונייה לאזור המסוכן. עלות הביטוח כיום באזור המפרץ עולה על 1% משווי האונייה. לשם המחשה: מחירה של מכלית ענק (VLCC) יכול להגיע ל-300 מיליון דולר. כלומר, ביטוח של אלפי כלי השיט העוברים במפרץ ידרוש סכום הגבוה בהרבה מ-20 מיליארד הדולר שהוקצו לכך על ידי הממשל.

עם זאת, מעט כלי שיט עוברים בכל זאת. מדובר ככל הנראה בכלי שיט הקשורים לסין, וכן באוניות אחרות שבעליהן נכונים "לקחת את הסיכון" כדי לגבות שכר הובלה חריג. אכן, ייתכן שבעל האונייה מוכן לשאת בסיכון - אך מה בדבר הצוות? ישנם צוותים המסרבים להפליג במצר, אך נראה כי אותן אוניות שעדיין עוברות מעסיקות את הצוות הרגיל, פשוט בשכר גבוה יותר.

כפי שתואר לעיל, הסיכון לא מוגבל למצר בלבד, כי אם לכל שטח המפרץ, ואף לאזורים נרחבים מחוצה לו. לפיכך, "פתיחת מצר הורמוז" אינה פתרון המצטמצם למעבר צר בין שתי נקודות. פתיחה פורמלית של המצר, אם תוכרז, לא תוריד מיידית את רמת האיום לאורך כל הנתיב המלא מהמפרץ לים הערבי.

מעטפת ליווי

הפתרון האמיתי הוא ביטחון פיזי, לא פיננסי. ליווי ימי מלא לשיירות, על פי המודל שהופעל בסכסוכים ימיים קודמים, הוא הכלי היחיד המאפשר לאוניות מסחריות לנוע באזור המצוי ברמת סיכון כה גבוהה.

ספינות מלחמה מצוידות במערכות לזיהוי ולהשמדה של איומי טילים וכטב"מים, וכן בכלים לזיהוי ולהשמדה של מיקוש ימי. אלא שכיום כוחות הצי האמריקני וחיל האוויר שלו עסוקים בעיקר בפעולות התקפיות בעומק איראן ובאבטחת הכוח של נושאת המטוסים שנמצאת באזור המפרץ והנכסים הצבאיים האחרים באזור.

פריסה מחדש והיערכות למשימת אבטחת שיירות ימיות ידרשו 10-7 ימים, וגם זאת רק לאחר שמטרות בעדיפות גבוהה יותר, כגון משגרי הטילים הבליסטיים, יושמדו. זהו ציר הזמן האמיתי שהשווקים צריכים לעקוב אחריו: לא ה-DFC, כי אם לוח הזמנים הצבאי של הכוח הימי באזור המפרץ. ה-DFC ייכנס לתמונה בשלב מאוחר יותר, כדי "לעודד" את בעלי האוניות לעשות שימוש בשירותי האבטחה האמריקניים במצר.

כל עוד לא קיים מנגנון ביטחון פיזי מתפקד להפלגה במפרץ הפרסי - שרשראות האספקה הימיות ימשיכו לפעול בצל עלויות הובלה וביטוח חריגות. מחירי הנפט ישקפו את חוסר הוודאות הזה. הניסיון ההיסטורי מלמד כי השווקים מתמחרים סיכוני שיט נכונה רק כשקיימת ודאות לגבי ההגנה הפיזית בשטח.

הביטוח הוא כלי חשוב, אך משני. המענה העיקרי לפתיחת המצר, לפחות בשלב זה, מחייב פעילות אופרטיבית המבוססת על כוח משימה ימי ייעודי לאבטחה צמודה לאוניות בשיירה החוצות את המצר. על הכוח לכלול כמה ספינות מלחמה (משחתות), שיבטיחו מעטפת ליווי והגנה שלמה נגד איומים אוויריים, מטרות שטח (ימי), מיקוש וכלים צוללים, כשהאופרציה הימית תיתמך במעטפת מודיעינית, אווירית ומבצעית מתאימה. בדרך זו יתאפשר מעבר בטוח (ברמה מספקת) במצר המאוים.

הכותבים הם חוקרים במכון למדיניות ואסטרטגיה ימית