מועצת המומחים שתכריע, ההתערבות של ארה"ב והמועמדים | היום שאחרי חמינאי

מספר ימים לאחר חיסול המנהיג האיראני עלי חמינאי, כ-40 מפקדים ובכירים במשמרות המהפכה וגופי המודיעין, הבכירים הנותרים - עלי לארג'יאני, שמונה לאיש מספר 2 של המשטר, הנשיא מסעוד פזשכיאן, ראשי הפרלמנט ובית המשפט העליון, הרכיבו את "מועצת ההנהגה הזמנית". על פי החוקה הם מנסים למנות מנהיג חדש באישור מועצת המומחים - גוף שמומן על ידי חמינאי ותפקידו למצוא עבורו מחליף.

זו תהיה מלאכה מורכבת, כשיש איום חיצוני והפצצות על מוקדי המשטר, ובכללם מקומות הכינוס של המועצות למיניהן, מה גם שמועצת המומחים מורכבת מ-88 אנשי דת שרובם עברו את גיל 75. בנוסף, המנהיג לשעבר דאג לחסל, פיזית או תדמיתית, כל מי שהפך לדמות ציבורית בולטת ונחשב ליורשו, כמו הנשיא לשעבר רוחאני ואנשי דת אחרים. לאורך השנים, מי שחשב אחרת הוחרם, מכללת הדת שלו נסגרה או שהוא הוגלה לאזור אחר במדינה.

עסוקים רק בשרידות המשטר

לכן, מעגל היורשים הפך להיות צר מאוד, וכשהנשיא לשעבר ראיסי נהרג, הוא הפך להיות צר אפילו יותר. כיום, האישים בעלי הסיכוי הגבוה ביותר להפוך למנהיג הם מג'תבא חמינאי, בנו של המנהיג לשעבר, ואייתוללה אעראפי - איש הדת מתוך מועצת המומחים, שהיה אמון מטעם חמינאי על נושאי הפצת תרבות אסלאמית בעולם ופרופגנדה של המשטר בקרב שיעים. עוד תפקידו היה לגייס תומכים ו"חיילים" למשטר האיראני ברחבי העולם.

בניגוד למג'תבא, לאעראפי אין מגבלה חוקתית שלא להיבחר, כי בנו של המנהיג האיראני מנוע על פי החוקה להפוך למנהיג הבא ולרשת, כמו יורש עצר מלכותי, את התפקיד. אעראפי גם מחובר היטב למעגלי משמרות המהפכה ונהנה מתמיכתם, כך ששמו עשוי להיות השם המוביל בין המועמדים לרשת את חמינאי.

בעיסוק בבחירת המנהיג, ולא בצרות הציבור וההרס שנגרם מהמלחמה או אספקת מזון ואפשרות למחייה ראויה ומקלטים, בוחר המשטר הזמני להפוך למעין "זרוע צבאית" ולעסוק רק בשרידות המשטר, מבלי להתחשב כלל בצרכי המדינה והציבור. כמו שחמינאי קבע בשנות ה-80, כדי לשמור על המשטר אפשר לעבור גם על המצוות החשובות ביותר, וכך אותה מועצה זמנית מבקשת לייצר רציפות תפקודית ושלטונית. בדיוק כמו שחמאס עשה ברצועת עזה, והתוצאה ידועה.

הציבור, מבחינתו, צוהל למשמע קולות ההפצצות של ארה"ב וישראל נגד אישים בכירים ומתקני המשטר, בפרט אלה המשמשים את כוחות הדיכוי של משמרות המהפכה והבסיג', ולכן אינו מרוצה מהשיח על המשך קיום המשטר והנסיונות לבחור מנהיג חדש, שיכול להפוך ל"דבק" חדש עבור המשטר ויעניק לו חיים לעוד שנים.

המערב לא יאפשר רציפות שלטונית למשטר

לכן, למרות הגבלות על רשת האינטרנט, ישנן קריאות רבות שמבקשות מארה"ב וישראל שלא לאפשר את בחירת המנהיג הבא, "אחרת הציבור והמערב ימשיך לסבול מטרור עוד עשרות שנים", כפי שניתן להבין ממסריהם בפלטפורמות השונות.

אם ארה"ב וישראל רוצות בשינוי עמוק של מדיניות איראן כלפי המערב, ולנטרל את העוינות בת עשרות השנים, עליהן לחשוב גם על "היום שאחרי" באיראן.

במדינה אידיאולוגית ועוינת, בדומה לרצועת עזה או לבנון, אי אפשר להסתפק בהפצצות מהאוויר וחיסול בכירים. על המערב למנוע אפשרות של המשכיות של הנהגה דתית קיצונית, בסיוע משמרות המהפכה, והשתלטות מחודשת של המנהיג העתידי האפשרי על מעוזי השלטון, ולחזור בעצם לימים שלפני המלחמה.

אם כך יקרה, והמערב לא יאפשר רציפות שלטונית למשטר, גם הציבור האיראני יתעודד ויוכל לצאת שוב לרחובות ולדרוש שינוי עמוק עד כדי נפילת המשטר.