מוקדם עדיין להעריך את משמעותה, תוצאותיה והשלכותיה האזוריות של התקיפה הישראלית־אמריקנית המשולבת על איראן. מה שבכל זאת ברור הוא שבהשוואה למתקפת הטילים האמריקנית ביוני 2025, שהוגבלה בעיקרה לאתרי הגרעין האיראניים והשתלבה כנדבך משלים ב"מלחמת 12 הימים" שניהלה אז ישראל, הפעם זהו לא רק שיתוף פעולה מבצעי בו־זמני מקיף יותר וסימביוטי ממש, אלא גם בנק מטרות מרחיק לכת בהרבה הכולל נטרול של צמרת ההנהגה הרוחנית, הפוליטית והצבאית של המשטר המדכא בטהרן, ושל תשתיות אסטרטגיות חיוניות.
חיסול מנהיגה העליון של איראן, עלי חמינאי, במתקפת האוויר - וכמוהו גם מפקד משמרות המהפכה, גנרל מוחמד פאכפור - הוא פרשת מים דרמטית שיש בה לזעזע את אושיות השלטון ויסודותיו.
גולים איראנים חוגגים את מותו של חמינאי בגרמניה בשירת "הבה נגילה" // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
היעלמותו מהזירה של הפוסק העליון - סמל המהפכה זה שנים והקודקוד הבלתי מעורער של המערכת כולה, שאמונותיו הקיצוניות עיצבו את אופייה והתנהלותה - עתידה לפגוע אנושות במורל כל המנהיגים ששרדו.
הדבר עשוי להצמיח כאוס פנימי ומאבקי ירושה שיחלישו ויערערו עוד יותר את המשטר, הניצב כעת אל מול אתגרים קיומיים מחוץ ומבית גם יחד. סביר להניח שהסתלקותו מהבמה של מי שגילם את קנאותו, אכזריותו וקשיחותו של משטר האייתוללות, תעניק רוח גבית ותקווה מחודשת להמוני האיראנים לחדש את מאבקם כדי להשתחרר סוף־סוף מעולו של השלטון הרצחני והמדכא.
אילוצי טראמפ מול הבדלנים
באשר לנשיא טראמפ, אין ספק שהתלבט ארוכות בטרם נתן אור ירוק לתקיפה. יש לזכור שמיום כניסתו לבית הלבן, הדגיש הנשיא שוב ושוב את שאיפתו להעניק ראשוניות במדיניותו לסוגיות פנים, חברה וכלכלה, על חשבון העיסוק בזירה הבינלאומית. בראשית הדרך נתפסה זירה זו כמשנית, בהשוואה לחזון שיקומה של האומה האמריקנית והובלתה היישר אל תור הזהב המובטח תחת שרביטו של הנשיא ה־47.
נכון שראייה ניאו־בדלנית התחלתית זו הלכה ונשחקה בהדרגה במהלך 2025, לאחר שטראמפ החל למצב את עצמו כמתווך־על מיומן במכלול רחב של סכסוכים אזוריים, כולל המלחמה בעזה. נכון גם שהעלה תביעות מדיניות, טריטוריאליות וכלכליות משותפים ומיריבים, שהפכו אותו מנשיא בדלן למנהיג מעורב ומתערב.
ביטוי מזוקק לכך ניתן בפרשת ההתערבות בוונצואלה, שהסתיימה בהגירתו הכפויה של נשיאה מדורו מהבירה קראקס היישר אל תא המעצר האמריקני.
עם זאת, בתנועה הרפובליקנית קיים עדיין אגף בדלני עוצמתי, שנציגו הבכיר הוא סגן הנשיא ואנס, אשר העלה ספקות לגבי התועלת שתצמח מהתערבות צבאית באיראן בהשוואה למחיר הצפוי מהסתבכות אפשרית ומהסלמה במערכה.
גם העובדה שהציבור האמריקני ברובו לא רואה במתקפה על איראן יעד חיוני ומוטרד הרבה יותר מן המתרחש בביתו פנימה, היתה אילוץ מסוים על מרחב הפעולה הנשיאותי בזיקה לאיראן.
בין משכין שלום ליוזם מלחמות
למרות כל זאת, והגם שהבחירה באופציה הצבאית לא עלתה לכאורה בקנה אחד עם שאיפת הנשיא להיכנס להיסטוריה כמשכין שלום ולא כיוזם מלחמות, עמדתה הנוקשה של המנהיגות האיראנית במשא ומתן סגרה עבורו את חלון ההזדמנויות הדיפלומטי.
לא זו בלבד שטהרן דרשה לדון בלעדית בסוגיית הגרעין וסירבה לכלול במיקוח את סוגיות הטילים הבליסטיים ואת המשך סיועה לשלוחותיה החתרניות באזור, אלא שגם במרחב הגרעין "ויתוריה" היו בעיקרם קוסמטיים ורחוקים שנות אור מתנאי הסף שהציבה וושינגטון.
וכך, מה שהכריע לבסוף היה הקו האיראני הנוקשה והדוגמטי, ששלל מטראמפ את היכולת ליישב את המחלוקות באמצעות עסקה. בה בעת הוא אפשר לו להקרין אמינות כמנהיג הנאמן למילתו ולהתחייבותו, המוכן ליטול סיכונים כדי לסייע לעם האיראני ולהושיט לו יד תומכת במאבקו בדיכוי הרצחני והמרושע.
זאת, בניגוד מוחלט לרפיסותו של קודמו, הנשיא אובמה, שמחויבותו לפעול צבאית נגד משטר אסד בגין השימוש שעשה בנשק כימי נגד אוכלוסייה אזרחית ב־2013 נותרה בגדר רטוריקה ריקה וחלולה.
סיכון מבוקר ורציונלי
סיכומו של דבר, היתה זו הנוקשות הבלתי מתפשרת של איראן שהביאה עליה את המתקפה. ואם לא די בכך, פגיעת טהרן בריבונות מדינות המפרץ שבהן ממוקמים בסיסים אמריקניים עתידה להותירה מבודדת עוד יותר מבעבר.
בזיקה לבית הלבן, נראה שלפחות עד כה מצטייר הסיכון שנטל טראמפ בהחלטתו כמבוקר ורציונלי, ואם המתקפה תהיה המנוף לנפילת משטר האייתוללות - ייסלל בכך גם הנתיב לכינון מזרח תיכון חדש, יציב ורגוע יותר תחת הגמוניה אמריקנית.
גם על כך יהיה הבית הלבן( וגם ישראל, כמובן) זכאי לקרדיט נדיב - במיוחד אם יעלה בידו של טראמפ לכפות על איראן הסדר כניעה בפועל, דבר שיבסס את מעמדו גם כמנהיג צבאי וגם כדיפלומט וירטואוזי.
מסקנה נוספת שעולה מיומה הראשון של המערכה היא שמכל בחינה אפשרית מדובר בשדרוג ובחיזוק נוסף של מערכת היחסים המיוחדת בין וושינגטון לירושלים, שהתבטאה בתיאום מדיני, אסטרטגי, מודיעיני ומבצעי יוצא דופן.
סיום הלוחמה בדרך שבה החלה, יש לקוות, יעצים עוד יותר שותפות זו - בדרך למימוש חלום מיגורו של ציר הרשע המזרח־תיכוני, ועיצובה של סביבה חדשה ויציבה הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)