האתגר של נתניהו: להפיג את החשש מהתסריט שמדאיג את טראמפ

נושאים רבים וחשובים עומדים על סדר היום הישראלי-אמריקני, אבל נסיעתו הבהולה של ראש הממשלה נתניהו לוושינגטון ממוקדת הפעם בצומת הרגיש שבין הסדר דיפלומטי לבין מלחמה מול איראן - וצפויה לעסוק בשניהם.

בין שתי הממשלות שוררת מערכת יחסים קרובה - תהא זו פגישתם השביעית של שני המנהיגים מאז חזר טראמפ לבית הלבן - אבל אין ביניהן זהות אינטרסים מלאה, ועל הפער הזה ינסה נתניהו לגשר.

על פי כל הסימנים, טראמפ טרם החליט בין שתי האופציות. הוא נותן סיכוי למשא ומתן, ובמקביל צובר באזור כוחות ואמצעים צבאיים בהיקף נרחב וממשיך להטיל סנקציות על הכלכלה האיראנית המעורערת.

לא אצה לו הדרך: הוא זקוק לעוד זמן להשלמת ההיערכות הצבאית ולבדיקת היתכנות של הסכם דיפלומטי משמעותי. ועם זאת, אין לארה"ב כוונה לאפשר לאיראן למשוך זמן בשיחות עקרות. גם צבר הכוחות האמריקני באזור לא יוכל להישאר דרוך עד אין סוף.

אין זבנג וגמרנו

בפני הנשיא עומדת הכרעה לא קלה. בממשל מזהים הזדמנות היסטורית לכופף את משטר האייתוללות ואולי גם להיפטר מעונשו רב השנים, בהיותו של זה מצוי במשבר חמור וחסר תקדים: כלכלה ותשתיות קורסות, ציבור שברובו מאס במשטר, ונכסים אסטרטגיים וציר אזורי פגועים קשות עקב המלחמה עם ישראל. עם זאת, אף אחת מן האופציות לא נקייה מחסרונות ומסיכונים ובעיקר לא מבטיחה שינוי משטר.

בצד הדיפלומטי, הסיכויים להסכם על פי התנאים שהציבה ארה"ב - פירוק מרכיביה המסוכנים של תוכנית הגרעין האיראנית, הגבלת טווח הטילים, הפסקת הסיוע לשלוחי הטרור והפסקת הדיכוי הפנימי (דרישה שלא ניתן לכמת ולמדוד אותה) - נראים נמוכים מאוד.

המשטר האיראני מאמין שהיענות להם כרוכה בהשפלה ובהזמנת לחצים נוספים להפלתו. טראמפ מצידו לא אץ לוותר על קלפיו החזקים לטובת הסכם חלש, שגם יציב אותו כמי שנטש את העם האיראני לאחר שזה נטבח באכזריות.

בצד הצבאי, אין אופציה מהירה וחלקה - כמו שטראמפ אוהב - להפלת המשטר. ניתן לפגוע קשות ביכולות אסטרטגיות איראניות ולהביא לערעור נוסף של היציבות הפנימית, אבל זאת במחיר הסיכון להתלקחות אזורית עקב התגובה האיראנית הצפויה. בארה"ב אין תיאבון לתרחיש כזה, ועוד בשנת בחירות אמצע לקונגרס.

האתגר של נתניהו הוא להסביר לטראמפ את הסיכונים שבמצמוץ מול איראן בעת הנוכחית, ולהבהיר לו כי אל לו להתרשם יתר על המידה ממסרי ההרתעה הצבאיים (המגובים במסרים משחקנים אזוריים) וממסרי הפיתוי הדיפלומטיים האיראניים.
איראן חלשה מתמיד, שמיה חשופים, עמה המדוכא משווע לעזרה ויש לה הרבה יותר מה להפסיד מעימות צבאי מאשר לארה"ב ולישראל.

ערעור סמלי משטר

בצד הצבאי, ניתן ונכון לעצב פעולה המשלבת שלילת יכולות אסטרטגיות יחד עם ערעור משענות וסמלי המשטר ומתן רוח גבית לעם האיראני. על הפרק גם כינון תיאום הדוק ישראלי־אמריקני למקרה שאיראן תתקוף את ישראל - כולל תגובת נגד ישראלית שתגבה מאיראן מחיר כבד ביותר - אך על ישראל להיזהר שלא להיתפס כמי שדוחפת את ארה"ב למלחמה.

בצד הדיפלומטי, ישראל חותרת לשכנע את ארה"ב לכלול בהסכם הפוטנציאלי לא רק את עיקור תוכנית הגרעין (התחום היחיד שבו יש לאיראן גמישות מסוימת), אלא גם הגבלה משמעותית על תוכנית הטילים הבליסטיים המסוכנת, ולכל הפחות להותיר לישראל חופש פעולה למול איום זה ואיומים אחרים שארה"ב לא תיתן להם מענה.

מדובר במשימה מורכבת מאוד לנוכח נשיא לא צפוי, לנוכח קולות סותרים בסביבתו הקרובה ופערים בין הממשלות. ההיסטוריה נכתבת לנגד עינינו ונמתין לפסק דינה.

תא"ל (מיל') מיכאל (מייק) הרצוג שירת עד לא מכבר כשגריר ישראל בארה"ב