לא רק תוכנית הגרעין: מאחורי הקלעים של השיחות באיסטנבול | כך זה יעבוד

לפי ה"וול סטריט ג׳ורנל", ג'ארד קושנר צפוי גם הוא להשתתף בשיחות באיסטנבולעם המשלחת האיראנית, שאותה יובילשר החוץ עבאס עראקצ'י. כך מסרו אתמול (שני) מקורות המעורים בפרטים. לפגישה הוזמנו גם שרי החוץ של סעודיה, קטאר, איחוד האמירויות, מצרים, פקיסטן ועומאן. כך לפי המקורות.

הבוקר אישר נשיא איראן מסעוד פזשכיאן כי הוא הנחה את הצוותים האיראניים "להיערך למשא ומתן עם ארצות הברית".

לפי אחד המקורות ששוחחו עם העיתון, השיחות עשויות להתפצל לשני מסלולים נפרדים: האחד יתמקד בתוכנית הגרעין האיראנית - עליה בטהרן כביכול מוכנים לדון - והשני יעסוק במכלול הסוגיות שארה"ב דורשת לדון בהן - ובראשן הגבלות על תוכנית הטילים הבליסטיים והפסקת התמיכה האיראנית בארגוני הטרור באזור, דרישות שבאיראן דוחים מכל וכל.

הדברים מהדהדים את דבריו של שר החוץ הטורקי, האקאן פידאן, בראיון לאל-ג'זירה בשבוע שעבר. "העצה שלי לחברים האמריקנים: סגרו את התיקים אחד אחד עם האיראנים. תתחילו עם הגרעין, תסגרו אותו, ואז את הבא, ואז את הבא", אמר פידאן. "אם תשימו את כולם כחבילה אחת, יהיה קשה מאוד לחברים האיראנים לעכל את זה. זה עלול להיראות משפיל עבורם, ויהיה קשה מאוד להסביר את זה לא רק לעצמם, אלא גם להנהגה".

הנהגת איראן מביעה חשש גובר כי תקיפה אמריקנית, גם אם תהיה מוגבלת בהיקפה, עלולה לערער את יציבות המשטר ואף להביא לקריסתו. על פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, גורמים איראניים בכירים בהווה ובעבר מעריכים כי הסכנה המרכזית אינה נובעת מהנזק הצבאי הישיר, אלא מהשפעתה האפשרית של תקיפה כזו על הרחוב האיראני, המצוי ממילא במצב של תסיסה עמוקה.

בחודש האחרון חוותה איראן גל מחאות נרחב, שנענה בדיכוי אלים – הקטלני ביותר מאז מהפכת 1979. עם זאת, לדברי גורמים המעורים בדיונים בדרגים הגבוהים, צעדי הדיכוי לא הצליחו להשיב את ההרתעה, ו"חומת הפחד" שהרתיעה בעבר אזרחים מלצאת לרחובות נסדקה באופן משמעותי. בפגישות פנימיות הובא לידיעת המנהיג העליון, עלי חמינאי, כי חלקים נרחבים בציבור מוכנים לשוב ולהתעמת עם כוחות הביטחון, וכי לחץ חיצוני עלול לשמש זרז להתפרצות מחודשת של מחאות.

החששות הללו עומדים בניגוד לרטוריקה התקיפה שמציגה טהרן בפומבי כלפי ארצות הברית והמפגינים. ברקע הדברים עומדות הצהרות מצד נשיא ארה״ב על בחינת אפשרויות לפעולה נגד איראן, לצד הערכות אזוריות כי פעולה צבאית לבדה לא תספיק להפלת המשטר. במקביל, גורמים באופוזיציה ואנליסטים מזהירים כי השקט ברחובות הוא זמני בלבד, וכי התסכול הציבורי נמשך על רקע מצוקה כלכלית, דיכוי פוליטי ושחיתות מתמשכת.