תקדים היטלר: חמינאי בסוף הדרך - והיהודים בסכנה | אריאל כהנא

בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, כאשר בעלות הברית כבר היו בדרך לניצחון, עמדה בפני היטלר ואנשיו ברירה קשה. הוא והם ידעו כי השמדת היהודים גוזלת משאבים רבים ממכונת המלחמה הגרמנית. כוח אדם, רכבות ופסי רכבת, ואפילו תדמית עולמית.

הנאצים הרי ניסו להסתיר הפשעים שחוללו. הם יכולים היו לנצל את הזמן שנותר לשיפור מצבם בשדה הקרב וגם למחיקת ראיות. ובכל זאת, לא השכל הישר הנחה את קבלת ההחלטות של הרייך השלישי, אלא שנאה בלתי מוסברת לעם שלא עשה להם כל רע. וכך, דווקא כאשר ידעו שסופם קרב, הם רק האיצו את מפעל הרצח שהאנושות לא ידעה כמותו. היה להם יותר חשוב להרוג יהודים, מאשר להציל את עצמם ואת עמם.

על סדר היום באיראן

התקדים ההיסטורי הזה רלוונטי מאוד לימים מתוחים אלה. שכן בדיוק כמו אדולף היטלר, גם המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, קם בבוקר והולך לישון בלילה, עם שנאת היהודים. בספר "מאושוויץ לעד הפצצה", מספר המחבר ערן חרמוני, על מפגש נדיר בין מי שהיה ראש ממשלת ספרד, חוסה מריה אסנאר, לבין חמינאי.

"אסנאר הבחין בחמינאי עומד בצד החדר ומכין לעצמו תה. הוא ניגש ונעמד בסמוך אליו. משראה כי זה מבושש לדבר ועסוק בענייני הכנת כוס התה, החליט לפתוח ב'סמול טוק' כדי לשבור את הקרח, ושאל: 'אדוני, מהו סדר היום הלאומי של איראן?'. חמינאי לא השיב והמשיך לבחוש בכוס התה. אסנאר חשב בליבו שמא שאלתו לא היתה מובנת דייה, ושאל את חמינאי במילים פשוטות וישירות: 'אדוני, כשאתה קם בבוקר, מהו הדבר הראשון שאתה חושב עליו?'. בשלב זה, ותוך בחישת התה, השיב לו חמינאי במילים פשוטות: 'To eliminate Israel' - להשמיד את ישראל".

"מוות לאמריקה, מוות לישראל"

כלומר, הקריאות החוזרות והנשנות של האייתולות, "מוות לאמריקה, מוות לישראל" אינן תעמולה סתמית לתחזוקת דעת הקהל, אלא שנאה יוקדת, ממשית, מוכוונת מטרה, וכפי שלמדנו בדרכים הקשות ביותר - בעלת תוצאות קטלניות. אנחנו לא מסוגלים להבין את זה אבל למענה חמינאי חי ופועל.

האיבה הקנאית של האייתולות, ספגה מפלה קשה עם ההצלחות הכבירות של מבצע "עם כלביא". הם חשפו את משטר הרשע הזה בחולשתו, ואותתו לעם האיראני שיש לו תקווה. ובכלל, היכולת של ישראל להיחלץ מלפיתת החנק של טבח שמחת תורה, ולהפוך את הקערה על פיה, מן הסתם מעוררים בטהרן זעם ותחושות נקם חסרי מעצרים.

לכל זה מתווספת כעת ההתקוממות העממית, שהיא גם תוצאה של העיצומים הבינלאומיים הכבדים. כל זה קורה כשחמינאי כבר נמצא עמוק בעשור התשיעי של חייו, וכאשר טראמפ עומד להמטיר עליו את כוח האש הבלתי נדלה של חיל האוויר האמריקני. כלומר, הרפובליקה האסלאמית שהיא מפעל חייו, תעלה בלהבות - להבות שכנראה גם ישרפו אותו - כישראל בהחלט זו ששפכה הרבה דלק.

כמו חיה פצועה, אין לו מה להפסיד, התקדים של היטלר בהחלט רלוונטי. בתנאים שנוצרו, גדול הסיכוי שבדרך אל המוות הנאצי המודרני הזה ואנשיו, ינסו לקחת את היהודים איתם. הם הרי ממילא מאשימים אותנו בצרות שלהם. לכן דברי יו"ר הפרלמנט האיראני הבוקר אינם איום סרק. הם משקפים הלך רוח אמיתי. השנאה, כבר לימדונו חכמים, מקלקלת את שיקול הדעת. לכן צריך לקחת את דבריו במלוא הרצינות. אפשר רק להתנחם בכך שזה בדיוק מה שעושים במערכות הישראליות.