הדבר המפתיע מסיפור החנינה הוא שמישהו בכלל הופתע מבקשת החנינה. היא בהחלט הייתה דרמטית, מסעירה ומטלטלת, אבל מפתיעה? את מי? ולמה, בעצם? גבולות הגזרה נפרצו מזמן, כל הכללים נשברו והופרו, כל הנורמות קרסו. אנחנו באירוע שהוא כאוס מודע ומנוהל.
בדומה לילד שבודק את הגבולות של הוריו, את הסנקציות שיפעילו כנגדו במקרה שייפר את הכללים - כך נתניהו בוחן לאורך שנים את גבולו של הציבור וגבולותיה של המערכת. ונחשו מה? לא המערכת, וגם לא הציבור, מצאו דרך להציב לו גבולות.
הפגנה מחוץ לבית הנשיא על רקע הגשת בקשת החנינה של נתניהו // משה בן שמחון
אחרי הכל, ביום שבו הוגשו נגדו כתבי האישום הכריז נתניהו מלחמה גלויה על מערכת המשפט, אבל בעיקר על הציבור הישראלי. והמלחמה הזאת, עושה רושם, היא זאת שנותנת לו את הסיכוי הגדול באמת לנצח ניצחון מוחלט.
אם הנשיא הרצוג יעניק לראש הממשלה חנינה - מבלי שאפילו ימלמל מילה של חרטה; רבע הודאה מגומגמת; זנב עצם של לקיחת אחריות - יהיה זה ניצחון מוחלט. נוק אאוט מהדהד של נתניהו למערכת ולציבור שמפגין נגדו ושמודאג מאד מלפיתת החנק שבה הוא אוחז בגרונו את המדינה. שח-מט.
אפשר, כמובן, להגביה עוף ולשאול האם סיום המשפט אינו אינטרס ישראלי פנימי (בעיניי כן), או לחשוב שאסור לסגת ממנו עד להכרעה, אבל השאלה הזאת אינה משמעותית עוד, מכיוון שעושה רושם שהדרך של סיום המשפט חשובה לחלקים גדולים בציבור לא פחות מאשר סיומו.
כדרכו, נתניהו הצליח לערבב את כולנו, לשאוב את כולנו לשיח רועש וקקפוני, שצפוי ללוות את כולנו שבועות רבים; ובאופן מבריק העביר את הכדור למגרש של הנשיא הרצוג. כעת יופנו כל המבטים לעבר הנשיא.
עליו - יופעל הלחץ משני הצדדים לקבל את ההחלטה, ונתניהו? הוא יביט באירוע מהצד, חוכך ידיו בהנאה - הנה הוא מצליח (בפעם המיליון) להשליך רימון טלטלה לרחוב הישראלי, להצית את הסכסוך הפנימי בינינו ולהביאו לנקודת קצה נוספת, ובמקביל, באופן וירטואוזי, לא להינזק מהעניין כלל. איך אני קשור לעניין? ימשוך בכתפיו. לכו לנשיא. הוא האיש שלכם. אני בסך הכל שלחתי מייל. מה אתם רוצים ממני?
אני מעריך, אגב, שהנשיא יתקשה מאד להעניק לו חנינה במצב הדברים הנוכחי: קרוב לוודאי שהרצוג ידרוש ממנו לנסח את הפנייה מחדש; נתניהו יסרב, אני מעריך, ואז החיצים יופנו שוב להרצוג. אם הוא יסכים, גם אז יופנו אליו חיצים נזעמים. אם יחפש מוצא פשרה - גם ייתפס כמי שמסרב לבחור צד; ובכל מקרה, הרצוג יסיים את האירוע הזה, כשכל האשמה על כתפיו.
עומדת גם האפשרות שנתניהו בכלל פותח כעת במשא ומתן עם הנשיא, וזו עמדת הפתיחה שלו. כעת הוא ימתין לראות אם הנשיא ימצמץ. והנשיא ימצמץ. אחרי הכל, הוא יתקשה מאד להתנהל באופן שיהיה מקובל על כלל הציבור. וכאשר הוא ימצמץ - החגיגה תתחיל באמת. איזו חגיגה? זו שכולנו מסוחררים ממנה כבר שנים, וכעת תגיע לשיא חדש.
דבר אחד ברור - נתניהו הוא זה ששולט באירוע. הוא מנהל אותו, הרבה מעל לראשינו. וכלל הציבור, מימין ומשמאל, הוא בובה על חוט, שנתניהו מרקיד לפי רצונו. ואנחנו רוקדים. ומסיבת הריקודים הזאת תהיה אחת שנתניהו ייהנה במיוחד לצפות בה מהצד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו