כשחמאס מנסה למסמס את המתווה - זה המסר שטראמפ צריך להעביר לארגון הטרור

כל העולם, פשוטו כמשמעו, התייצב מאחורי מתווה טראמפ לסיום המלחמה בעזה. לא רק ישראל והמערב, אלא גם מדינות ערב והעולם האסלאמי, כולל קטאר וטורקיה - התומכות הידועות של "האחים המוסלמים" שהיא תנועת האם של חמאס. ואפילו מוסקבה, היריבה האוטומטית של ארה"ב שכזכור אירחה את הנהגת חמאס יותר מפעם אחת.

אך מה שכל העולם גם רואה הוא שחמאס, או מה שנשאר ממנו, מנסה למסמס את המתווה. פורמלית הארגון הודיע כי הוא מסכים למתווה, אך להסכמה הוסיף "אבל". נציגיו הגיעו לשארם א־שייח' כדי לעשות כאילו הם דנים ב־20 העקרונות שפרסם טראמפ. כך הם גם מפחיתים מעל גבם לחץ מדיני ממדינות ערב וגם מעכבים את פעולת צה"ל בתוך העיר עזה.

כלומר, אחרי שישראל הפכה עליהם את השולחן באמצעות אימוץ מתווה טראמפ, מגובה בעולם הערבי והאסלאמי, דומה שהם פשוט מושכים זמן, מקווים שיקרה משהו שישחק לטובתם וידחק את ישראל לוותר על מרכיבים קריטיים שהובטחו לה על ידי הנשיא האמריקני.

וכך, אחרי שאמרו שהם מסכימים, בפועל אנשי הארגון פותחים מחדש את הסעיפים המרכזיים ביותר של המתווה, כגון לוחות הזמנים והמפות שקבע טראמפ.

התרגילים האלה מוכרים מהעבר. הרי ביולי האחרון גם היה מתווה כמעט מוסכם, וברגע האחרון חמאס הכניס תנאים חדשים והוביל לפיצוץ השיחות. בפעם הזו לישראל אסור לאפשר את המשחקים האלה. הנשיא טראמפ כבר קבע "דדליין", שלמעשה מוסמס על ידי חמאס.

לכן כבר כעת נציגינו צריכים לעדכן את האמריקנים שהסבלנות בצידנו אינה נצחית. כי בנסיבות הנוכחיות המתווה אכן טוב לישראל ורוב מוחלט בציבור תומך בו, כולל ראש הממשלה כמובן.

ואולם, ההסכמה היא לעקרונות שקבע טראמפ - לא לזמנים, מספרים וקווי היערכות אחרים. ואם חמאס מנצל את עצירת התקיפה הצה"לית בעזה רק כדי להרוויח זמן, אזי טראמפ עצמו צריך להבהיר שלא יאפשר את המשחק הזה.

אחרי הכל, כיוון שהנשיא לקח על עצמו את ניהול עזה לשנים רבות קדימה, כדאי שכבר עכשיו יבהיר לחמאס שאיתו לא משחקים. אם לא יעשה זאת, הוא יגלה מהר מאוד שחמאס מכשיל את התוכנית, שהיא ההישג הבינלאומי הגדול ביותר שלו מאז שב לבית הלבן.

במקביל לכך ישראל צריכה לנצל גם את מה שנראה כמו היחלשות האחיזה של חמאס בעזה. כל יום צצות חמולות נוספות שמתנגדות לארגון. על פי המידע שהגיע ל"ישראל היום", יש גם הבדלים ופיצולים בין ארבע הקבוצות שמחזיקות בחטופים, כאשר חלק מדרישותיהן נוגעות לעתיד האישי של השובים ובני משפחותיהם.