נתניהו לקח את ההימור הגדול ביותר מתחילת מלחמה

בין בידוד מדיני לצ'אנס אחרון מהבית הלבן, ישראל לוקחת בידיים הזדמנות אחרונה לעצב את סיום המלחמה בעזה בניצחון על חמאס.

הקשיים בדרך לכיבוש העיר עזה עוד לא נתנו את אותותיהם בשטח כמו שהופגנו סביב שולחן הדיונים. הרמטכ"ל לא הראה עניין במערכה נוספת שתקרב את צה"ל לממשל צבאי מחד בזמן שהאיחוד האירופי עבד בקצב על החלטות שצפויות להותיר את ישראל מוכה בשדה הכלכלי. הכתף היחידה שניתנה לדרג המדיני שהחליט בכל זאת לא לוותר על מיטוט חמאס נמצאה במקום חשוב לא פחות, אולי הרבה יותר - בממשל טראמפ בארה"ב.

מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו חזר על ההתחייבויות של הממשל בירושלים רק בתחילת השבוע: החזרת כל החטופים ןעתיד בלי חמאס לרצועת עזה וחשוב מכך לישראל.

אלא שבעוד נשען על טראמפ נתניהו מודאג מאוד ולא מצליח להסתיר את זה. הוא מודאג מבידוד מדיני והפיכת ישראל למנודה בין אומות העולם המערבי. בעוד שריו הבכירים בטוחים שמדובר במעידה לשונית, מקורביו אומרים כי זה הכרה בתחזית. הראיה לכך- הכנס במשרד האוצר לא הייתה הפעם הראשונה בה נתניהו דיבר על ספרטה. ערב קודם לכן בדיוו הביטחוני המצומצם עם צמרת מערכת הביטחון על המערכה בעיר עזה וההשפעה על החטופים חזר נתניהו מילה במילה בפני הנוכחים על התחזית המבהילה: אנחנו צריכים להיות מוכנים להיות תלויים בעצמנו.

את הלקח הזה למד בימי ממשל ביידן אז כפה עליו הממשל הקודם אמברגו נשק אכזרי עטוף במילים יפות שסיכן את לוחמינו שבשדה הקרב- בלי דיניינים חדשים ובלי פגזים. כבר אז בשיחות איתו נתניהו נשמע מודאג. מודאג מאוד. ויחד עם גילוי המלאים הריקים של המחסנים האמריקניים בישראל בשבעה באוקטובר בשל המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ישראל הרחיבה קווי יצור והחלה לעבוד בייצור תחמושת 24/7. אז מה מקור התחזית המבהילה החדשה? האיומים הנשמעים מצד מדינות אירופאיות שכפי שנתניהו הגדיר אותן היטב נתונות לסחטנות של מהגרים מוסלמים מבית. אלה האיצו את ההכרה שגם תפסה מקום נכבד במסקנות ועדת נגל-מעבר לייצור ביטחוני עצמאי כדי שבמלחמה הבאה לא נידרש לאישור על כל פגז שישגרו חיילינו במרחב.

שרשרת ההסברים של נתניהו מיד לאחר נבואת השחורות נועדה לא ליצור מצב של בידוד מדיני יש מאין בהבל פיו. הוא נדרש לכך במסיבת העיתונאים שכינס הערב ובה הסביר שוב שכיוון רק לנושא העצמאות הביטחונית. לדבריו של נתניהו השפעה על הבורסה והשווקים ועדיפה הבהרה מאוחרת על שתיקה מתארכת ובכל זאת לא ניתן לייפות את המציאות המדינית הבאה: למהלכים נגדנו באו"ם ובאיחוד האירופי עשויים להיות השפעות משתקות על ישראל בעולם. עם כל הכבוד לאיום בחרם בתחרות האירוויזיון מדובר ביותר מתחרות שירה שבה ישראל תופיע או לא.

זו הסיבה שבגללה המערכה על העיר עזה היא בבחינת ההימור הגדול שנתניהו לקח על המשך המלחמה נוכח גרירת הרגליים של חמאס והדרישות החצופות. בשלב הזה הוא יכול היה לצאת ולהסביר כי הקרדיט להמשך המלחמה אזל ויש לצמצם הפסדים לקחת את החטופים ולעמוד בדרישות חמאס. אבל בהסתכלות עתידית פשרה כזו אם היה נכנע לה הייתה בבחינת בכייה לדורות. חמאס היה נותר על כנו ואזרחי העוטף היו נשארים על הכוונת ובהמשך תושבי ישראל כולה. שכן פחדנות במרחב נתפסת חולשה ובריחה מזמינה את המתקפה הבאה.

הכניסה של צה"ל לעזה בהנחיית הדרג המדיני לא תהיה קלה וצפויה לארוך למעלה מחודשיים. זו תהיה גם המערכה המשמעותית האחרונה ברצועה והיא נועדה להשיג את מה שלא הושג עד כה- כניעת חמאס לדרישות ישראל החזרת החטופים ותנאי סיום שיבטיחו ביטחון ארוך טווח. לשם כך יידרש נתניהו להמשיך וללהטט בזירה המדינית כדי למנוע תרחיש של בידוד מוחלט מחד ולספק עתיד של שגשוג וביטחון מאידך באמצעות השלמת המשימה הצבאית.