במלאת חמש שנים לחתימה על הסכמי אברהם האזור מתמודד עם פרק קשה של אלימות וחוסר ודאות. אירועי 7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת הציבו אתגר חסר תקדים בפני השותפויות הללו.
מלחמה, מעצם טבעה, מערערת יציבות ופוגעת באמון, אך חרף הקשיים הסכמי אברהם נותרו איתנים. עמידות זו אינה מקרית, אלא נובעת ממחויבות, מנהיגות וההכרה המשותפת בצורך לבנות מזרח תיכון יציב ושיתופי לטובת הדורות הבאים.
היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ניתנים לתיאור כריצת מרתון. ריצה זו כוללת מקטעים של התקדמות מהירה לצד תקופות של האטה, אך המטרה העיקרית נותרת הגעה אל התוצאה. בחמש השנים האחרונות ניכר כי למרות המהמורות קיימת מחויבות מתמדת להמשך ההתקדמות. הסכמי אברהם מהווים חזון לשינוי אזורי, המציע דרך חלופית המבוססת על שיתוף פעולה וחדשנות, ולא על סכסוכים.
כמי שהיה שותף לתהליך, אני יכול להעיד ממקור ראשון על האופי המיוחד של היחסים שנרקמו, יחסים שלא היו תלויים בנסיבות פוליטיות זמניות, אלא נבנו על יסודות של אינטרסים הדדיים, כבוד ותכנון אסטרטגי. ההסכמים לא נבנו על יסודות רעועים של הצהרות בלבד, אלא על תשתית מוצקה של מפגשים, שיח פתוח ובניית מערכות יחסים בין מנהיגים ודיפלומטים. הבנה הדדית זו, שנולדה מתוך רצון כן לשפר את איכות החיים באזור, היא שאפשרה ומאפשרת לברית לשרוד את הסערה.
מחויבות להסכמים
בתקופה שלאחר 7 באוקטובר הפגינה איחוד האמירויות מחויבות ברורה להסכמים. על אף לחץ אזורי ופנימי ניכר, אבו דאבי גינתה את מתקפת חמאס ושמרה על היחסים עם ישראל. עמדה זו התבטאה בשמירה על קווי תעופה פתוחים בין המדינות, בשעה שמרבית הגורמים האחרים השהו אותם. במקביל, האמירויות עשו שימוש במערכת היחסים כדי לספק סיוע הומניטרי נרחב לרצועת עזה, הכולל מזון, תרופות ותשתיות רפואיות.
לאחרונה הבהירה הנהגת איחוד האמירויות כי סיפוח ישראלי של שטחים נתפס כקו אדום המאיים על יציבות היחסים. הגישה האמירותית, המאופיינת בחשיבה ארוכת טווח, מזהה בסיפוח פוטנציאל לאובדן תקווה, אשר עלול לסכן את חזון המזרח התיכון החדש, המבוסס על יציבות כלכלית וביטחונית. לנוכח היכרותי המעמיקה עם ההנהגה, דברים אלה דורשים התייחסות רצינית, שכן הם משקפים אסטרטגיה מקיפה ולא עמדה פוליטית חולפת.
הראייה האמירותית אינה מתמקדת ברווחים מיידיים, אלא ביצירת מציאות אזורית בת־קיימא עבור עשרות השנים הבאות. מנקודת מבט זו, כל צעד המאיים על המאמצים הדיפלומטיים והכלכליים ומעורר רגשות לאומיים ודתיים קיצוניים נתפס כסיכון אסטרטגי ממשי לשלום ולשגשוג האזורי. צעד כזה ישבור את האמון בין המדינות ותהיה לו השלכה הרסנית על מערכת היחסים.
המחויבות שהפגינו האמירויות לאחר 7 באוקטובר מהווה הוכחה ניצחת לחוזקם של הקשרים שנרקמו. בעוד גורמים רבים נסוגו או גינו את ישראל במפורש, אבו דאבי נקטה מדיניות מאוזנת ופרגמטית. היא גינתה את פעולות הטרור, אך בד בבד נמנעה מהתבטאויות שעלולות למוטט את ההסכמים. צעד זה אפשר לה להוות גורם מתווך ומשפיע, הן בזירה הדיפלומטית והן בזירה ההומניטרית.
תפקידנו כעת הוא להמשיך לחזק ולהרחיב בריתות אלו. ישויות קיצוניות באזור רואות בהסכמים אלה איום, ועל כן עלינו לפעול באופן נחרץ לחיזוקם. ניתן להעריך כי מדינות נוספות יצטרפו בהמשך למעגל הנורמליזציה, מתוך רצון להתמודד עם רדיקליזציה ולחתור לשגשוג אזורי. זו אינה בגדר משאלת לב, אלא מסלול ריאלי עבור אזור שאינו יכול להרשות לעצמו להמשיך להיות שבוי בסכסוכים היסטוריים.
יתרונותיו של השלום באים לידי ביטוי בנתונים הכלכליים. היקף הסחר בטובין בין ישראל לאיחוד האמירויות עמד על יותר מ־3.2 מיליארד דולר בשנה שעברה, וההשקעות ההדדיות עלו על 5 מיליארד דולר. נתונים אלה, כמו גם נסיעתם של מיליוני תיירים ישראלים לאמירויות, מהווים עדות ליתרונות ההסכמים.
כדי להבטיח את עתיד השלום יש להעמיק את שיתוף הפעולה במדע, באקדמיה, בתרבות ובאמנות. קשרים בין־אישיים בין אזרחים הם התשתית האמיתית המקיימת הסכמים מדיניים לאורך זמן. תחומי שיתוף פעולה פוטנציאליים כוללים ביטחון תזונתי, חדשנות אנרגטית, בינה מלאכותית ותיירות.
מבט לעתיד
כמי ששימש כשגריר ישראל הראשון באיחוד האמירויות הערביות, אני יכול להעיד ממקור ראשון על כנות כוונותיה של ההנהגה האמירותית. כוונותיהם של נשיא האמירויות שייח' מוחמד בן זאיד אל נהיאן, סגן ראש הממשלה ושר החוץ שייח' עבדאללה בן זאיד אל נהיאן וההנהגה האמירותית כולה מובעות באופן גלוי ומתורגמות לפעולה מתמדת למען יצירת חיים טובים יותר באזור. הם עמדו בלחצים כבדים במהלך המלחמה ועושים כל שביכולתם כדי להגיע למטרה משותפת זו.
הסכמי אברהם היו ויישארו אחד ההישגים המדיניים הגדולים ביותר. אין לשפוט אותם ברגע של משבר, אלא לאורך כל הדרך, עד הגעה ליעד. כאן אין גבולות ליכולת להשיג שלום אמת ושגשוג.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו