רק איש אחד מטריד את ראש הממשלה נתניהו

זה צפוי להיות עוד שבוע עמוס בסימני שאלה: סימני שאלה על עתיד הסכם החטופים, סימני שאלה על עתיד הלחימה, סימני שאלה על היקף ההתייצבות למילואים, וסימני שאלה על המכה הבאה שתספוג ישראל במסגרת המצור המדיני שמתהדק סביבה.

הקבינט המדיני-ביטחוני, שיתכנס מחר (ראשון), יעסוק רק במקצת הסוגיות האלה, וספק אם ייתן להן מענה. שבועיים חלפו מאז החזיר חמאס תשובה חיובית להצעת המתווכות בנוגע להסכם חלקי שישיב לישראל 10 חטופים חיים ו-15-18 חטופים חללים, אבל ישראל נמנעת מלקבל או לדחות את ההצעה.

בכך היא עושה "חמאס" לחמאס: אחרי חודשים ארוכים שבהם הלינה כי הארגון נמנע מלהשיב להצעות שקיבל, ישראל נוהגת כמותו – ומותירה את משפחות החטופים חסרות אונים ונטולות אוויר.

ההודעות של ראש הממשלה ושר הביטחון ביום שישי על השבת גופתו של החטוף אילן וייס הקדימו כדרכן את ההודעה הרשמית של דובר צה"ל, בניסיון פתטי לגזור קופון ציבורי.

דומה שמבחינת השניים, כמו הממשלה כולה, די במבצעים ספורדיים כאלה שמצליחים מדי פעם. הם אמנם טוענים בכל הזדמנות כי בכוונתם להשיב את כלל החטופים, אולם אינם מציינים כיצד זה יקרה.

הטענה שמבצע צבאי יקדם את השחרור עומדת בסתירה לניסיון שנצבר בשנתיים האחרונות. אתמול צוין יום השנה למציאת גופותיהם של ששת החטופים - כרמל גת, עדן ירושלמי, הרש גולדברג-פולין, אלמוג סרוסי, אלכס לובנוב ואורי דנינו - שנרצחו בידי שוביהם לאחר שכוח מיוחד התקרב למנהרה שבה הוחזקו בדרום הרצועה.

השישה הם מצבה חיה לסכנה שאורבת למי שנותרו בעזה. ההמונים שיצאו לרחובות בשבועות האחרונים מקווים שלחץ ציבורי כבד ישפיע על הממשלה, שנמנעת מלהסביר את תכניותיה לציבור.

נדמה שהממשלה מוטרדת פחות מהלחץ הזה, אם כי היא מנסה לחבל בו באמצעות השר לביטחון פנים שמאיים בהדחת בכירים  במשטרה שאינם משתפים פעולה עם רצונו להפעיל כוח רב יותר על המפגינים (על הכוונת כעת מפקד מחוז תל-אביב, ניצב חיים סרגרוף). את נתניהו מטריד אדם אחד ויחיד, שאליו הוא מכוון את כל מאמציו: דונלד טראמפ.

כרגע נראה שזה צולח בידו, וטראמפ נציב באופן מלא לצידו. הוא מאפשר לנתניהו את כל מאווייו, ואינו דורש ממנו דבר. ייתכן שהשניים, טראמפ ונתניהו, מאמינים שחמאס ימצמץ ראשון ויסכים לוויתורים נוספים במו"מ. אם זה לא יקרה, תידרש ישראל להוכיח כי ביכולתה לקיים את הקונץ-פטנט שהבטיח לוושינגטון של מבצע קצר ותכליתי.

לא ברור איך זה מסתדר עם המציאות בשטח: פינוי האזרחים מהעיר עזה מתנהל בעצלתיים, ועשוי להתארך מעבר למתוכנן. תרחישים שונים שהוכנו בצה"ל צופים כי עד 30 אחוזים מהתושבים יסרבו להתפנות (כ-300 אלף איש), וניסיון לפנותם בכוח עלול להוביל לנפגעים רבים.

גם הטיפול בתשתיות הטרור בעזה יהיה ארוך מכפי שמשווקת הממשלה לציבור. בסיבוב הקודם, בשלהי 2023, הסתפק צה"ל בהשתלטות על העיר, מבלי שטיפל במרחבי הטרור התת-קרקעיים. כעת בכוונתו להשלים את המלאכה: זה צפוי להימשך חודשים רבים, במחיר לא ידוע של נפגעים לצה"ל.

בהשתלטות הקודמת על עזה נהרגו 122 לוחמים. כעת, ערב הכניסה המחודשת לעיר, נרשם הנופל ה-900 של צה"ל במלחמה. חמאס מנצל את התורפות של צה"ל כדי לזנב בו בלחימת גרילה. סביר שהוא הכין גם מלכודים רבים כהכנה להרחבת הלחימה, בניסיון לעכב את התקדמות הכוחות.

בצה"ל יבקשו לפעול בזהירות כדי לצמצם את היקף הנפגעים, אם כי בעורפה של המערכה יתקתק כל העת השעון הבינלאומי שמאיץ בישראל לסיים אותה בהקדם.

גם בעניין הזה תולה נתניהו את כל יהבו בטראמפ. החלטת הנשיא האמריקני למנוע את כניסתם של בכירי הרשות הפלשתינית לניו-יורק, לקראת העצרת הכללית של האו"ם, לא תסכל את ההכרה הצפויה של כ-150 מדינות במדינה פלשתינית. זה יהיה אמנם אקט סמלי בלבד, אבל כזה שישקף את הבידוד הגובר של ישראל.

הסימנים לכך בשטח מתרבים באופן מדאיג: ביום שישי הודיעה בריטניה כי לא תאפשר לישראל להציג בתערוכת נשק חשובה.

את הממשלה, דומה, מטרידה יותר סוגית נסיעתם של עשרות אלפי חרדים בחגים לאומן. שערוריית מימון מסעם - בשעה שבית החולים סורוקה ומכון ויצמן מקוששים תרומות כדי לשקם מבנים שנפגעו במלחמה עם איראן - משנית רק לניסיון לאפשר גם את יציאתם מהארץ של משתמטים חרדים משירות.

באופן לא מפתיע זה קורה במקביל לגיוסם, מחרתיים, של עשרות אלפי אנשי מילואים בצווי 8, לקראת הרחבת המערכה בעזה. בחלק מהגדודים צפויים אחוזי גיוס נמוכים מבעבר, ורבים מהם מדווחים על בעיית כשירות קשה של הכוחות והכלים. הקבינט נמנע במתכוון מלדון גם בכך, ומעביר את האחריות במלואה לרמטכ"ל ולצה"ל.

בינתיים, בישראל לא יודעים לאשר לאשר אם דובר חמאס, אבו עוביידה, אכן חוסל בתקיפה בעזה. בישראל ניסו לפגוע בו כמה פעמים במהלך המלחמה, אולם גם אם זה קרה כעת - מדובר בהישג סמלי-תודעתי שהשפעתו שולית על עתיד המלחמה.