סמוטריץ' הפגוע טיפס לצמרת העץ - ואת המשבר הזה הממשלה לא תשרוד

מילים קשות ביותר השמיע אמש (שבת) שר האוצר בצלאל סמוטריץ', כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"איבדתי את האמון שראש הממשלה יכול ורוצה להוביל את צה"ל להכרעה וניצחון", הצהיר קבל עם ועולם אחד משני השותפים האחרונים שנותרו לנתניהו. ספק אם יש חזרה מהאשמה חמורה כזו. בז'רגון הפוליטי המילים "אבדן אמון", הן בדרך כלל שם קוד לסיום שותפות. אם שני שחקנים, שעוד עוסקים בנושאים המקודשים ביותר במדינה, של ביטחון וניצחון, חיי אדם והצלת החטופים, לא מאמינים זה לזה - אזי כיצד יוכלו עוד לקבל החלטות ביחד?

במיוחד שסמוטריץ', שהתחיל את יחסיו עם נתניהו בהנחה שהוא "שקרן בן שקרן" (אגב, מילא חוסר אמון כלפי נתניהו – אבל מה אשם פרופ' בן ציון המנוח?). נקודת המוצא הזו הביאה אותו לנהל מו"מ קואליציוני קשוח במיוחד עם הליכוד אחרי בחירות 2022, עם הרבה כעסים הדדיים בין הצדדים.

אולם מאז השתנה הרבה. נראה היה ששני האישים מצאו את הדרך לעבוד ביחד ביעילות ובאמון, תוך התגברות על הרבה מכשולים בדרך. נתניהו בראייתו "חנך" את סמוטריץ' כיצד לטפל בנושאים של כלכלה וביטחון לאומיים. הוא הפך אותו לשותף סוד ובן שיח קבוע בדיונים הרגישים ביותר. מעבר לחברות ב"קבינט המצומצם", ראש הממשלה ושר האוצר היו נפגשים שעות כמעט כל שבוע, ולפעמים מספר פעמים בשבוע ומדברים על הכל.

סמוטריץ' הרגיש שהוא משפיע. הוא השתכנע שנתניהו מחויב באופן מוחלט לניצחון המוחלט. לכן המשיך לצעוד יד ביד עם ראש הממשלה ולשלם מחירים פוליטיים כשלא הסכים לרבות מההחלטות. צומת מכריע היה עסקת החטופים של תחילת 2025 שהובילה את בן גביר לפרוש מהממשלה. גם סמוטריץ' הצביע נגדה אך נשאר בממשלה כי האמין שנתניהו רוצה את הניצחון ויחזור למלחמה. זה קרה באופן חלקי.

וכך, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, הגם שנבנה ביניהם מנגנון שת"פ שצלח מבחנים רבים, החשד של סמוטריץ' שהוא מוּלַך שולל על ידי נתניהו, מעולם לא ירד מהפרק. ואכן הסדק נולד כמה שבועות לאחר תחילת מבצע "עוז וחרב" במרץ 2025, כאשר התברר שנתניהו וכ"ץ אינם עומדים מאחורי ההצהרות התקיפות שהם עצמם השמיעו, לא מממשים את האיומים ולא נוקטים בפעולות צבאיות מקסימליות בעזה.

הפער התרחב אחרי קריסת שיחות המו"מ בדוחא. סמוטריץ' חשב שהסרבנות של חמאס מחייבת את ראש הממשלה, לשיטתו שלו, לעבור לכיבוש מלא של הרצועה. בשיחות האינטימיות ביניהם הוא אף התרשם שפניו של נתניהו בדיוק לשם, כפי שרה"מ גם הצהיר בפומבי. לכן המשיך לשבת בממשלה על אף התחושה הרווחת, בפרט בקרב מצביעי סמוטריץ', שהמלחמה מדשדשת.

כל זה הגיע לקו הגמר בהחלטת הקבינט מיום שישי לפנות בוקר. בראיית סמטוריץ', נתניהו לא עושה את הצעדים ההכרחיים ל"ניצחון המוחלט" שהבטיח כל כך הרבה פעמים וגם מפר סיכומים חשאיים בין השניים.

ברמה האישית נראה כי סמוטריץ' גם מרגיש שנתניהו השתמש בו. שר האוצר מבחינתו שכב על הגדר כדי שהממשלה תחזיק מעמד למרות כל הקשיים. והנה ברגע המבחן, נתניהו דורך עליו ומתקדם הלאה.

ובכן, כדי להבהיר שהוא לא שטיח - שר האוצר עלה לצמרת העץ. הוא למעשה הציג לנתניהו דרישה שלא יוכל לעמוד בה. ראש הממשלה הרי לא יכול להיראות כמי שנסחט על ידי שר בממשלתו, או כשהוא משנה מהותית את המהלך המדיני-ביטחוני המשמעותי ביותר של הממשלה בגלל אולטימטום.

באותה נשימה, גם יו"ר הציונות הדתית לא יכול להרשות לעצמו עוד התקפלות. אחרי שהתחייב לעזוב את הממשלה "אם ייכנס גרגיר אחד לעזה", נשאר בה למרות עסקת החטופים, הבליג על מסמוס מבצעי "עוז וחרב" ו"מרכבות גדעון", וסותם את האף על השתמטות החרדים – הוא יודע שזכות קיומו הפוליטית תאבד, אם הפעם לא יממש את האיום.

לכן נראה שבפעם הזו אין מוצא לשרידות הממשלה. אם לא תהיה התפתחות בלתי צפויה, דרכי השניים ייפרדו.

יתכן שכמו החרדים סמוטריץ', סופר וסטרוק רק יעזבו את הקואליציה ולא יפילו את הממשלה בידיים. ואולם, בהתחשב בפערים בין הצדדים, בכך הממשלה כבר איבדה את הרוב בכנסת ובלוח השנה שממילא מחייב בחירות בעוד שנה, נראה שמההתנגשות הזו בין ראשי הקואליציה כבר לא תהיה דרך חזרה.