לא ניתן להתעלם מחבירת מדינות מערב אירופה לחמאס

צרפת, אנגליה וקנדה הפכו במידה רבה לאויבות של ישראל. בעוד הצנטריפוגות האיראניות נדמו, הפעילו שלוש המדינות הקוראות לעצמן דמוקרטיות־ליברליות את הצנטריפוגות הפלשתיניות. מי היה מאמין שחלק מהעולם המערבי יהפוך לבעל ברית של חמאס. לצרפת ולאנגליה זה מצב מוכר.

אנגליה לא החמיצה הזדמנות היסטורית כדי להכות את העם היהודי ברגעי מצוקתו, גם באלו האפלים ביותר. סגירת השערים בימי השואה, מלחמת העצמאות וההכרה המאוחרת במדינה היהודית, וכמובן הפקעת הבית היהודי המובטח לטובת הפרויקט האימפריאליסטי שלהם. צרפת, זו ממשיכת המדינה משתפת הפעולה של וישי. ולקנדה לא היו אף פעם אויבים מאז הקמתה, חוץ משבטי המוהיקן ואולי האירוֹקוֹי. בשנתיים האחרונות מצאה קנדה אויב משלה: היהודים, מדינת ישראל. למי שאהב פעם את קנדה, זה לא נעים.

ניזונים מהטרור

המדיניות של ישראל צריכה להתמקד מעכשיו בחד־צדדיות אל מול המדיניות החד־צדדית של המדינות המערב אירופיות. מבצע נרחב נוסף פחות חשוב עכשיו. מה שהכרחי הוא התבצרות בכל השטחים החיוניים ברצועת עזה. מהם ישראל לא תיסוג - אלא כאשר יתמלאו התנאים שתציב. אנגליה וצרפת סיבכו בעבר את המזרח התיכון במאה ועשר שנים של שפיכות דמים בזכות הסכמי סייקס־פיקו. עכשיו הן באות עם הסכמי סייקס־פיקו חדשים עם כל המשמעות הניאו־קולוניאלית הישנה, אבל בכסות חדשה של קווים חדים על מפת המוסר.

האופציה הרגילה שישראל נוטה תמיד לגלוש אליה היא להתעלם מהחבירה של צרפת ואנגליה לחמאס, ברית שטומנת בחובה בגידה מצמררת. שורדת החטיפה אמילי דמארי הגיבה היטב ובעיתוי ובטון הנכונים נגד ראש הממשלה הבריטי קיר סטארמר. היא בוודאי יכולה להיות מחליפה ראויה כשגרירת ישראל בלונדון במקום ציפי חוטובלי המסיימת את תפקידה. אבל לתת להחלטת המדינות האלה לעבור כאילו כלום לא קרה, זאת שגיאה. צרפת, אנגליה וקנדה ניזונות מהיוזמות הטרוריסטיות והמניפולטיביות של מדיניות חמאס. לכן צריך להגיב, אבל בחוכמה. למשל, הרעיון שעלה בעבר לבטל את תקפותם של שטרות המאתיים שקלים שבהם מחזיק חמאס.

טורבינות השנאה

המלחמה הקרה נגד אותן מדינות באיחוד האירופי וכן אנגליה וקנדה עלולה לעלות לישראל במחירים, כולל סנקציות מתגברות. צריך להתכונן לקראתם ובמקביל לטפח ולפתח את היחסים עם הודו. הודו היא חלק גדול מהעולם. התייצבותה נגד הכרה במדינה פלשתינית ללא משא ומתן, מאזנת את בגידת אירופה. בטווח הארוך, כבר בעשור הקרוב, מי שיפסיד במאבק של ישראל מול צרפת ובעלות בריתה לא תהיה ישראל. המדינות הללו מתירות את דם היהודים בשטחם ורבים מהם, כולל יזמים ואנשי עסקים, עשויים לעבור לישראל. ההסברה הכי טובה של ישראל יהיו מעשיה.

מבצע נרחב נוסף פחות חשוב עכשיו. מה שהכרחי הוא התבצרות בכל השטחים החיוניים ברצועת עזה. מהם ישראל לא תיסוג - אלא כאשר יתמלאו התנאים שתציב

יש קושי מסוים לנהל תעמולה כאשר הבולטים בין אנשי הרוח הישראלים וחלק גדול מהאליטות פנו עורף לעם ולמדינה. העולם עם העיניים על ישראל. הרגל ישן. מלבד הדה־לגיטימציה שעשה ממשל ביידן לממשלת ישראל, העיתונים הבולטים ביותר בישראל, ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, עסוקים באופן בלתי־פוסק בהצגת הממשלה כ"ממשלת פשע", או "משטר פשע" - כפי שנכתב ב"הארץ". סופר אחד עם מצפון מפלגתי אמר "ג'נוסייד". רשת סבוכה של ארגוני שמאל חתרניים העושים יד אחת עם האו"ם ועם האיחוד האירופי כדי להפליל את צה"ל, את המתנחלים ואת מדינת ישראל בכללותה, הוקמה כבר לפני יותר מ־40 שנה והיא דוחסת אדי דלק בטורבינות השנאה של המערב. האוניברסיטאות מייצרות עוד ועוד מחקרים היסטוריים וסוציולוגיים שמוכיחים שלישראל אין זכות קיום - בהתאם לתיאוריות הפוסט־קולוניאליות.

אבל יש בעיית יסוד של מלחמת ההסברה. ההשוואה לסגל המדיני של 1973 לא מחמיאה לסגל המדיני של ממשלת נתניהו. היחיד שלקול שלו יש פרופיל בינלאומי דומיננטי הוא בנימין נתניהו כראש ממשלה. בממשלת המחדל מודל 73' היו ארבעה קולות: גולדה, דיין, אבא אבן וכשחקן ספסל - יצחק רבין. העולם שמע אותם. זה כמובן לא הפריע לאירופה לחסום את כל נתיבי התובלה לישראל.