הסכם או תקיפה באיראן - ההכרעה מתקרבת

הדיווחים בדבר הפגישות הבהולות שמקיימים השר לעניינים אסטרטגים, רון דרמר וראש המוסד דדי ברנע בבית הלבן, קשורים באופן ישיר לשיחה המתוחה שניהלו הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו בשבוע שעבר בסוגית הגרעין האיראנית על רקע הדיווחים כאילו ישראל מתכוונת לתקוף את איראן באופן מיידי.

ההנהגה הישראלית, שהיתה בטוחה שבעקבות בחירת טראמפ היא תוכל לנצל את החולשה האיראנית בעקבות קריסת "ציר ההתנגדות" ותוצאות הפגיעה הישראלית באיראן במתקפה האווירית שהתרחשה ב-26 באוקטובר 2024, הופתעה מהרצון של הנשיא טראמפ לקדם עסקת גרעין מול טהרן. לאור זאת, ראש הממשלה וצוותו עושים "לילות כימים" כדי למנוע את ההסכם המסתמן בין איראן לארה"ב, מתוך הבנה שהסכם שכזה יחסום כל אופציה צבאית לטיפול בתוכנית הגרעין האיראנית.

אבל לנשיא בוושינגטון יש תוכניות אחרות. נדמה כי ארה"ב מעריכה כי בשל החולשה האיראנית ניתן להגיע להסכם גרעין שהוא טוב יותר מהסכם הגרעין הקודם (JCPOA), ולהוביל מצב שבו ניתן יהיה למנוע מאיראן לייצר נשק גרעיני. בניגוד להנהגה בישראל שמייחלת לנפילת המשטר בטהרן וסבורה שהלחץ הצבאי והכלכלי הוא מפתח לכך, בוושינגטון המוקד כרגע הוא למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, גם במחיר של הסרת הסנקציות מעל המשטר בטהרן.

יודגש כי כרגע סיכויי ההגעה להסכם אינם ברורים. אמנם גם איראן, שמעוניינת להסיר את הסנקציות מעליה וחוששת עמוקות מתקיפה צבאית אמריקנית, מעוניינת בהסכם או לכל הפחות בהתמשכות המו"מ באופן שימנע אסקלציה צבאית, אבל האיראנים מגיעים למו"מ עם שורה של קווים אדומים שהחשוב שבהם הוא הדרישה להמשיך להעשיר אורניום על אדמת איראן. במקביל האיראנים מוכנים להתפשר ביחס לרמה, להיקף ולכמות שתועשר בטהרן תוך מתן הסכמה להרחבה משמעותית של הפיקוח המוטל היום על אתריה הגרעיניים.

בינתיים עושה רושם שהממשל האמריקני, שמיוצג שיחות עם איראן על-ידי השליח המיוחד סטיב וויטקוף, עודנו מתעקש שאיראן תעצור את ההעשרה באיראן. לאור לוח הזמנים הדוחק ברור כי רק אם הצדדים יוכלו למצוא פתרון קסם שיגשר בין העמדות הללו, או שוושינגטון תשנה את עמדתה ותהיה מוכנה לאשר "העשרה סמלית על אדמת איראן", הצדדים יוכלו להגיע להסכם שבשלב הראשון יהיה לא יותר מהסכם עקרונות שיהווה את הבסיס להסכם רחב בין הצדדים.

ברקע הדברים ראוי לזכור כי אם לא יושג הסכם אזי סביר להניח שמדינות ה-3E יפעילו את מנגנון הסנאפבק שאמור להחזיר את כלל הסנקציות על איראן, באופן שיחייב את האיראנים לנקוט פעולות דרמטיות (כדוגמת יציאה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעינית). אם וכאשר איראן תנקוט בפעולה מסוג זה, היא תקטין את הסבירות להסכם עתידי ותוביל להסלמה כמעט בלתי נמנעת בין המערב לאיראן, ועובדה זו מכניסה מימד נוסף של לחץ בתהליך קבלת ההחלטות בטהרן.

סביר מאוד שהלחץ בהנהגה האיראנית שהוא תולדה של האיום הצבאי האמין על איראן והמצב הכלכלי הקשה במדינה, יוכל להוביל את האיראנים לשורת ויתורים משמעותיים בגרעין, כולל הגבלה על רמת ההעשרה (ל-3.67% במקום 60% שאיראן מעשירה כיום), לקבלת פיקוח הדוק על מתקניה הגרעיניים (פיקוח שנפגע בעקבות המהלכים האיראנים האחרונים), להוצאת כלל החומר המועשר מאיראן (לרוסיה?), ואף לפירוק חלקי / מלא של הצנטריפוגות המתקדמות שברשות איראן אשר מאפשרות לה כיום להגיע למרחק קצר מאוד מהעשרה לרמה "צבאית" (90%).

צעדים אלו בוודאי ישפרו משמעותית את המצב בו אנו נמצאים כיום כי הם ירחיקו את איראן חודשים מהאפשרות להגיע לחומר בקיע לפצצה. אבל המחיר של הסכם שכזה הוא הקלה כלכלית דרמטית שתחזק את המשטר באיראן, תחזק את הלגיטימיות הבינ"ל שלו ותאפשר לו להתחזק משמעותית במימדים צבאיים אחרים של המשטר (גם אם לא גרעיניים).

מנגד, צריך לזכור כי גם תקיפה באיראן איננה פתרון קסם. מערך הגרעין באיראן הינו מבוזר וממוגן (האיראנים למדו היטב את הלקחים מסוריה ומעיראק בהקשר הזה) ומציב אתגר אופרטיבי משמעותי, מה גם שכל תקיפה תוביל בהכרח לתגובה איראנית מאסיבית. בנוסף, עלינו לזכור כי תוכנית הגרעין באיראן מבוססת על ידע איראני ואותו לא ניתו יהיה למחוק בשום תקיפה שסביר ותדחוף את איראן לחצות את הרוביקון ולבקש לייצר נשק גרעיני לאחריה.

אנחנו נכנסים לשבועות מכריעים, ושאלת הסכם / תקיפה תהיה מכרעת לא רק לעתידה של תוכנית הגרעין האיראנית, אלא תשליך על עתיד המשטר האיראני ואף על היציבות האיזורית. ימים קריטים לפנינו.