שינוי עמדת המתווכות, הלחץ האמריקני והתנאים שבמחלוקת: פרטים חדשים על מאמצי המו"מ לעסקת חטופים

נסייג מראש, עדיין לא ברור אם אכן מה שנראה כהתקדמות בשיחות לסיום המלחמה יבשיל להסכם, אבל אפשר לומר בזהירות שהסיכויים לכך גדלו בשבועיים האחרונים. מדובר בשינוי מגמה הן של המתווכות והן של המעורבות, ישראל וחמאס, מחתירה להסכם ביניים בשל חילוקי הדעות המהותיים, להסדר סופי של החזרת כל החטופים וסיום המלחמה. שינוי מגמה לאחר שנדמה לפחות שהחמאס מוכן להתגמש הרבה יותר ממה שהנהגתו מצהירה בכלי התקשורת הערבים.

השינוי שנראה לכאורה, לפחות בעמדת חמאס, הוא עדיין משמעותי. מהדיווחים מקהיר ובחלק מכלי התקשורת עולה כי ארגון הטרור לפחות מוכן לדבר על שני הנושאים העיקריים שבמחלוקת. האחד, פירוז הרצועה, משמע התפרקותו מנשקו, והשני יציאת ראשי ארגון הטרור מרצועת עזה. במהלך המגעים שהתנהלו למעשה כמעט מאז תחילת המלחמה, חמאס שלל את האפשרויות הללו. העמדה אף התקשחה לפחות הצהרתית בשבועות האחרונים, כנראה בשל הגברת הלחצים עליו. עם זה חמאס  הציע הצעות נגדיות הכוללות הישארות שלו ברצועה לרבות ביחידות חמושות תחת "משטרה" פלשתינית.

מהדיווחים החלקיים בכלי תקשורת מערביים וערבים נראה כי עולים לדיון הנושאים הבעייתיים. גם אם אין החלטה או הסכמה, עצם היות הנושאים על השולחן מעידה על ההתגמשות. כך למשל דווח ב"אל ערבייה" על התדיינות חמאס על תנאי עזיבת בכירי הארגון את הרצועה. עצם הדיון הזה מקפל בתוכו גם את סוגיית מסירת הנשק ופירוזה של הרצועה - כי ללא הנהגה ולוחמים, לא ברור בידי מי יישאר הנשק.

גורמים דיפלומטים אמריקנים וערבים מאשרים שיש התקדמות בנושא. לפי אחד מהם, המעבר לעסקה זמנית למתווה כולל לסיום המלחמה תואם את הנחיות הנשיא טראמפ, המבקש להגיע לאזור בחודש הבא בלי לשמוע הדי התפוצצויות מרצועת עזה. "הביקור הזה דרמטי לסעודיה, ישראל והאיזור כולו. סיום המלחמה או הפסקת אש הם תנאי חשוב במיוחד להצלחתו", אומר אחד מהדיפלומטים. הגורמים מוסיפים כי ברוב הסעיפים האחרים יש חילוקי דעות קטנים יחסית כמו לוחות הזמנים לשחרור החטופים, מספרי המחבלים שישוחררו, חידוש האספקה ועוד.

המתווה שעל השולחן בגרסאות שונות קובע כי עם תחילת הפסקת האש יחל שחרור מיידי של מחצית מהחטופים החיים בכמה פעימות קצרות, עם שחרור מקביל של מחבלים וחידוש האספקה.

הפריסה מחדש של צה"ל ברצועה, קרי נסיגה מרוב המקומות שנכבשו במהלך האחרון, תתבצע עם השלמת שחרור הזה, אז יחל המו"מ על השלב הסופי ובו ידונו על שיקום וניהול הרצועה (שעל הפרק ועדה בינלאומית בניהול של האמירויות מצרים וסעודיה), פירוז הרצועה ויציאת ראשי חמאס הנותרים יחד עם הכוח הלוחם הסדיר (הנוח'בה ויחידות אחרות), לוח זמנים לנסיגה המלאה או הכמעט מלאה של צה"ל מהרצועה עם סידורי ביטחון והכרזה על תום הלוחמה למשך תקופת השיקום 5 עד 7 שנים.

המכשול העיקרי - האגף הקיצוני של הנהגת חמאס

חמאס כאמור לא הודיע על נכונותו לשני התנאים שהיו במחלוקת עד כה, אבל כן מדבר על תנאים לנושאים אלו, כמו ערבויות וחסינות לאנשי חמאס לכל אורך תקופת ההסכם, מעורבות בשיקום ובהנהגה העתידית, שילוב של הכוח הצבאי בכוחות הביטחון שישלטו ברצועה ועוד.

המכשול העיקרי ומה שעשוי לטרפד הכל, היה ונותר האגף הקיצוני של הנהגת חמאס, בהנהגה שנותרה ברצועת עזה, ובראשה מוחמד סינוואר וחבורת הפיקוד שסביבו המסתתרת במנהרות ברצועה. הערכות המודיעין כלפיו מספקות כמה אפשרויות: האחת שסינואר ילך "עד הסוף" בכל מחיר תוך גביית מחיר כבד מישראל, כדי לממש את "ההתנגדות" במובן הכי ישיר, וגם במחיר הרס מלא של הרצועה ומותם של עוד אלפי פלשתינים.

השנייה שהוא יעכב הסכם בתקווה להפסקת הלחימה. לצורך כך סביר שהוא יאחז בלחץ הפנימי בישראל, ההפגנות והשסע החברתי והפוליטי. סרטוני התעמולה שהוא מפיץ עם החטופים שבידיו מסייעים לו במישור הרחב יותר. הישחקות הצבא והמילואים, הרצון של טראמפ לסיים את הלחימה לקראת המגה דיל עם סעודיה, תורמים גם הם לאפשרות זו. בכלל סביר שסינוואר מקווה להגיע להפסקת הלחימה כשחמאס עדיין שולט על הרצועה.

האפשרות השלישית, האופטימית יחסית, מדברת על תמונת המצב העגומה מבחינתו, האבידות שחמאס סופג, המרי הגובר והולך באוכלוסייה כלפי חמאס והיעדר הגיבוי מכמעט כל מדינות ערב להמשך הלחימה. מכאן יכולה לנבוע הסיבה מדוע חמאס יחליט להתגמש ולהכריז, גם אם באופן שקרי, כי יקבלו את תנאי המו"מ וכי המערכה הייתה מוצדקת.

לפי הניתוחים בישראל ובארה"ב ההגעה למצב הזה התאפשרה בזכות הפעלת הלחץ הצבאי, גם אם בעצימות חלקית, תוך כיבוש מדורג של שכונות ואזורים, והפעלה של אש וכוח שלא היו בשלבי הלחימה הקודמים. ישראל מקבלת כעת גיבוי מלא מארה"ב הן בתחמושת מכל הסוגים, שהייתה חסרה מאוד, והן בגיבוי מדיני בינלאומי. זה לא בהכרח יישאר לאורך זמן, וטראמפ רומז כל העת על הצורך בסיום הלחימה, אבל בינתיים זה קיים. סיבה חשובה נוספת ללחץ היא הפסקת שיירות האספקה שנכנסו לרצועה, הן במהלך הלחימה והן בהפסקת האש האחרונה בכמויות ענק. חמאס השתמש באספקה לצרכי שליטה והתעצמות, גיוס מחבלים חדשים והצטיידות במזון ודלק.

על הבעיה הזו מתכוונים בישראל להתגבר, כפי שפרסמנו ב"ישראל היום" באמצעות מרכזי האספקה שיהיו בשליטת צה"ל, בניהול של ארגוני סיוע וחברות בינלאומיות. המהלך הזה מתקדם אמנם לאט בשל סירוב ארגוני האו"ם להשתתף בו בתנאים הישראלים, אבל הוא מתקדם. חידוש האספקה, מבלי שתגיע לידי חמאס, הוא מנוף לחץ משמעותי על ארגון הטרור האסלאמי.

המהלכים לשינוי עמדה של קטאר ומצריים

ממשל טראמפ, בניגוד לקודמו, השתמש באיומים ישירים כלפי מצרים, לייצר מאמצי תיווך שיובילו לפתרון ההכרחי בעזה, הכולל את פירוז הרצועה והוצאת חמאס מהיכולת לשלוט ברצועה. כנהוג אצל טראמפ זה החל בזריקת פצצה – הרעיון של פינוי מלא של הרצועה כדי לשקמה – וכשזו ההתחלה, הדיון כבר הפך לקרוב הרבה יותר לדרישות הישראליות לסיום המלחמה. לאחר שבועות של לחצים ומגעים, מצרים שינתה עמדה והודיעה להנהגת חמאס כי לא יהיה סיום מלחמה מבלי שארגון הטרור יסכים לפירוז הרצועה ולמסירת הנשק, ומבלי שמנהיגיו לא יהיו חלק מההנהגה שתשקם את הרצועה- מה שיכול להסביר את סדרת ההצהרות של כמה מבכירי חמאס על קדושת הנשק והקו האדום של מסירתו.

אבל הלחץ נמשך. הבא בתור הייתה קטאר, הספונסרית והמארחת של הנהגת חמאס. מקורות בינ"ל המעורים במו"מ אמרו ל"ישראל היום" כי ההסכמה של קטאר לישר קו עם מצרים, הגיעה בביקורו של הנשיא עבדל פתח א-סיסי בדוחא. א-סיסי נפגש עם אמיר קטאר השיח' תמים בין חמד השני, ובחלק השיחה שנגע לתיווך המשותף של שתיהן בסוגיית המלחמה בעזה, א-סיסי שכנע את בן שיחו לרדת מהגדר בסוגיית הנשק ולהסכים לדרישה הישראלית לפירוז.

המסר הזה הועבר מאז לחמאס במגעים בדוחא - אלה עדיין לא שינו את הטון הנחרץ הפוסל כל אפשרות של מסירת הנשק ועזיבת ה"מוקוואמה" ההתנגדות המזויינת לישראל. אולם אלו נותרו לבד בנושא הזה. בשבוע שעבר הצטרפה לכך הקריאה הפומבית והבוטה של אבו מאזן לחמאס להתפרק מהנשק ולהפוך למפלגה פוליטית. אבו מאזן חזר על העיקרון של "נשק אחד" של הפלשתינים והטיח בחמאס קללות והאשמות כי באשמתו נחרבה הרצועה ועשרות אלפים נהרגו.

החשיבות של האמירה הפומבית של אבו מאזן, והדרישות של מצרים וגם של קטאר, היא הותרת ארגון הטרור הפלשתיני האסלמי לבד במערכה, גם זו הפומבית. כשגם ראש הרש"פ, הנציג הרשמי של הפלשתינים, מאשים את חמאס בהרס ובהרג הפלשתינים (הוא האשים במקביל גם את ישראל), ודורש שיחזיר את החטופים וימסור את נשקו, לעמדה הזו ככל הנראה יתיישרו רוב הערבים.

בשבועיים האחרונים הייתה סדרה ארוכה של שיחות ומגעים בין המתווכים המצרים והקטארים לאלה של חמאס, כשנציגים ישראלים ובראשם ראש המוסד דדי ברנע מיודעים ומוסרים את עמדת ישראל. ברנע למעשה מעולם לא עזב את צוות המו"מ ועמדתו נחשבת מקובלת כמעט תמיד על ראש הממשלה. כניסתו של רון דרמר לראשות הצוות נועדה בעיקר עבור הקשר עם האמריקנים, והדאגה שהלחץ כלפי מצרים וקטאר לא יפסק. המגעים הללו הולידו את המתווה הרחב לסיום המלחמה - זה שכעת עומד לדיון.

מה הלאה? הצפי הוא שהמגעים ימשכו ימים ואולי שבועות, בשל המחלוקות שפורטו לעיל והתנגדות הפלג הקיצוני של חמאס. בישראל שומרים על שתיקה ועל חשאיות, בין השאר כדי למנוע זליגת סעיפים מוסכמים העשויים לעורר התנגדות בקרב הצד הניצי של הקואליציה. גורם בקואליציה אמר ל"ישראל היום", כי הוא מתקשה לחשוב על התנגדות להסכם שיוציא את חמאס מהרצועה ויפרז אותה, אבל לדבריו יש אפשרות של התנגדות לחלק מהסעיפים כמו נסיגה ישראלית, ולוח הזמנים להפסקת הלחימה.