ישראל הגישה לטראמפ את איראן על מגש של כסף

לא ברור מדוע דווקא בעיתוי המשברי מול איראן, התחלה של משא ומתן אמריקני עם אופציה צבאית כמו אקדח על השולחן, בוחרים בחורינו המצוינים לשגר מסר של מרי וסרבנות כלפי פיקוד צה"ל והממשלה. הרושם הוא, שיש גורמי צבא בדימוס, שמנסים להשתלט על צה"ל ומערכת הביטחון מבחוץ. לקבוע להנהגה הצבאית את מטרות המלחמה בשעה שהיא מובילה מהלך נגד חמאס כחלק מהמאמץ להחזרת החטופים.

זה בוודאי לא נעלם מעיני ההנהגה האיראנית שחוזרת למעמדה הבינלאומי באמצעות המשא ומתן עם ארה"ב על הסכם גרעין חדש. האיראנים במבט על ישראל יכולים להציב סימן שאלה, אם לאור הקאמבק של 6 באוקטובר, ישראל מסוגלת לממש מהלך התקפי נגדם.

אבל מי שבעיקר נוכח בזירת המשא ומתן זה ממשל טראמפ. בקודקוד המשא ומתן, סטיב וויטקוף. לא וויטקוף, שיש לו עסקים נרחבים עם קטאר, ולא הנשיא טראמפ, מבינים לעומק את כל נושא הגרעין ובפרט בעיית הגרעין האיראני. וויטקוף גם אמור להבין את האחים המוסלמים וגם את הרקע ההיסטורי של מלחמת רוסיה אוקראינה. הוא לא מבין כלום. עוד פחות מהמומחה שתכנן את מערך המכסים והשליך שמיכה רטובה על כל העולם.

כל סיבת קיומו של וויטקוף בממשל טראמפ היא סגירת עיסקאות מטעם טראמפ, ותשוקת ההצלחה והרצון להביא תוצאות גוברת אצלו על כל שיקול אחר. קשה לסמוך על שיקול דעתו של שליח כזה. בנוסף, האמריקנים מגיעים למשא ומתן עם ההנהגה האיראנית כשהם נושאים מטען חצוי: מצד אחד, הכשלון הקולוסלי בנושא המכסים שזעזע את העולם. מצד שני, פעולה עוצמתית ונחושה נגד החותים בתימן. האפקט של הזעזוע הכלכלי החליש את הדימוי של ממשל טראמפ כמו שההתמוטטות האמריקנית באפגניסטאן באוגוסט 2021 חיבלה בממשל ביידן לאורך כל ימי כהונתו.

ההתנהגות הכאוטית של טראמפ מול בעלות בריתו, כמו קנדה ואירופה, משדרת לעולם חוסר מיומנות, חוסר תכנון ורמת חשיבה נמוכה. יש להניח שהאיראנים הערמומיים רואים את זה. ישראל למעשה הגישה לטראמפ את איראן על מגש של כסף: מוחלשת מאי פעם, נטולת יכולת ממשית לאיים, חשופה לתקיפה אווירית.

אז השאלה באיזו מידה מנהיגי איראן מתרשמים מהאולטימטום של טראמפ – תגיעו להסכם או שנתקוף לכם את הגרעין. ואם לא אנחנו, אז נשלח אליכם את השוטר הרע. את ביבי.

היה ברור מלכתחילה שטראמפ יעדיף אופציה של התמודדות עם הגרעין האיראני באמצעות עיסקת גרעין חזקה בעלת תוכן אמיתי ולא עיסקה בנוסח אובמה ולאחריה ההצעות של הנשיא ביידן ושליחו רוב מאלי. לישראל יש דרישות מקסימום צודקות. אבל טראמפ אייש את דרג הביניים של הממסד הביטחוני שלו באישים שבנושא המזרח התיכון חושבים כמו אובמה, עד כמה שזה נשמע משונה. מדובר בשמות כמו מייקל דימינו או תת מזכיר ההגנה אלברידג' קולבי. שלא לדבר על תועמלנים כמו טאקר קרלסון.

האיראנים צפויים לנטרל את האמריקנים במלכודת דבש, שתהיה מספיק מפתה כדי להמשיך את המשא ומתן למנוע מישראל לתקוף; אבל כמו דבש, זאת תהיה מריחה.