זמן איראן: להקציב דדליין ברור לשיחות

שנה וחצי עברו מפרוץ המלחמה הרב זירתית, עם שינויים משמעותיים בעיקר במרחב הצפוני, מלחמה בעזה, 59 חטופים שפתרון עבורם לא נראה באופק, החות'ים מתימן שממשיכים להיות אתגר גלובלי ובעיה ישראלית לא מבוטלת. ברקע המצב הפנימי המתוח בישראל, בין הממשלה לארגוני הביטחון ורשויות האכיפה. נראה שאנו מתכנסים לרגעי הכרעה באשר להתמודדות מול איראן ושאיפותיה לפתח יכולות גרעיניות.

נשיא ארצות הברית טראמפ לא הסתיר את רצונו וכוונותיו להגיע להסכם עם איראן בנוגע לעצירת פרויקט הגרעין וחיסול היכולות שהשיגה. בין אם במשא ומתן ישיר או עקיף, זו המטרה העיקרית של הנשיא, וכך שמענו בשבוע שעבר בפירוט בהצהרתו לאחר פגישתו עם ראש הממשלה נתניהו.

ולמה יש להיות מופתעים מכוונתו של טראמפ, עוד לפני שחזר לבית הלבן? בדרך לשכנוע האיראנים מפעילה ארצות הברית בשבועות האחרונים מהלך התקפי שלא היה עד כה כנגד החות'ים בתימן. מהלך זה מאותת בעיקר לאיראן על כוונותיה, יכולותיה ורצינותה של ארצות הברית.

במקביל מרוכזים כוחות משמעותיים במרחב ההתעניינות הקרוב לאיראן, בין היתר באזור האוקייאנוס ההודי, בדמות מפציצי B-2 היכולים להתמודד עם מטרות תת-קרקעיות ועוד. זאת לצד תגבור נושאות מטוסים באיזור ותוספת למרכיבי ההגנה האווירית האמריקנית בישראל. כל אלה מהלכים צבאיים כדי להניח את השוט הצבאי בצורה אמינה, אבל גם כזאת שתוכל בהינתן החלטה להפוך מאיום לפעולה בשטח.

אין ספק שלישראל אינטרס עליון להתמודדות ולהסרת איום הגרעין האיראני. ויותר מכך, אין ספק שלמחויבות האמריקנית והובלת המהלכים יתרון גדול גם בעוצמה, אבל גם ביכולת האכיפה והיישום.

לכל מהלך, בין אם הוא דיפלומטי שיביא להסכם בין הצדדים או למהלך הצבאי ראוי להקדים דיון וברור בשאלה מהן מטרות המהלך. יש לדון במה יחשב כהצלחה ואת כל זה לחבר למימד הזמן.

לא ליפול בפח

אסור ליפול בפח לפיו המטרה היא הפעולה הצבאית או ההסכם, שכן הם האמצעי להשגתה, וזו צריכה להיות מבוררת, ברורה ומוסכמת בין הצדדים, בעיקר ארה"ב וישראל.

לכל אחת מהפעולות השפעה ישירה על המציאות הביטחונית בטווח הזמן הקרוב בישראל, פעולה צבאית עלולה להביא אותנו לעימות ישיר מול איראן, עם חזרה של לילות השיגורים כפי שחווינו באפריל ובאוקטובר, ואולם אף בתדירות ועצימות גדולים יותר. זה מייד יסיט את הקשב מהמלחמה בעזה וסוגיית החטופים כשהמאמצים יופנו למערכה מול איראן. מקרה כזה בוודאי יעורר את השלוחים באיזור עלול להאיץ תהליכים איזוריים כדוגמת התבססות טורקיה בסוריה. כל זאת יתרחש כאשר המצב הפנימי בחברה הישראלית ובממשק שבין הממשלה למוסדות האכיפה, ארגוני הביטחון וחלקים גדולים באוכלוסייה נמצא באחד מרגעי השפל הגדולים שחווינו כמדינה.

לישראל יכולת להתמודד מול איום הטילים וכלי הטייס הבלתי מאויישים מאיראן, לעמידה האמריקאית לצידנו ערך הרתעתי ומעשי רב ביותר.

הגענו לנקודת זמן בה אי אפשר לטאטא מתחת לשולחן את הבעיה האיראנית. אי אפשר יותר להסתתר מאחורי הצהרות והבטחות. עלינו להתמודד באופן ישיר מול האתגר, שאם לא כן, יהיה מאוחר מדי. דיפלומטיה תחילה והכרעה ברורה בסוף. התהליך שהחל בשבת לפני יומיים ויתכן ויימשך 6 שבועות כפי שהצהיר הנשיא טראמפ, או 6 חודשים כמו שהיו רוצים האיראנים למשוך את התהליך.

העצה הטובה כעת, היא לדבר פחות ולצאת הרבה פחות בהצהרות מתלהמות (כדוגמת "מודל לוב"), ובעיקר להיות מתואמים עם ארצות הברית, למקד באינטרסים החשובים באמת (הוצאת האורניום המועשר מרחבי איראן, מנגנוני בקרה ופיקוח משמעותיים, בקרה וניטרול מרכיבי ייצור הטילים לתמיכה ביכולת הגרעינית. ובמקביל להיות ערוכים ומוכנים לתרחישי הסלמה ופרובוקציה משלוחיה של איראן שדרכם תרצה זאת להעביר מסר לאמריקאים ככל שהמשא ומתן יתקל בקשיים.

הכותב הוא מפקד לשעבר של מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי.