בין תדמור לתל אביב: ישראל וטורקיה במסלול התנגשות

ב־28 בפברואר, בצהריים חורפיים שקטים במיוחד בדמשק, התרחש רגע דרמטי אך כמעט סמוי מן העין: בילאל ארדואן, בנו של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, חצה את חצרו המרוצפת של מסגד אומיה, מהקדושים וההיסטוריים בעולם האסלאמי, כשהוא מלווה בשיירת כבוד סורית ובמצלמות ממלכתיות.

מושל דמשק, מהר מרואן, עמד לקבל את פניו, בליווי בכירים ממשלתיים. הדגלים התנופפו, והחיוכים צולמו מזוויות מושלמות. אולם מאחורי הפורמליות הדיפלומטית הסתתר מסר ברור: טורקיה איננה עוד אורחת בסוריה – היא הפכה לבעלת הבית בפועל.

ג’ולאני, טורקיה, וסוריה החדשה

העידן שאחרי אסד החל מוקדם מהצפוי. מהירות קריסת צבא סוריה, נטישת מוסקבה, והתגברות הלחץ הכלכלי והחברתי הביאו לקריסת המשטר. במקומו קם שלטון בראשות אבו מוחמד אל-ג’ולאני, לשעבר מנהיג ג’בהת אל-נוסרה, כיום האיש החזק בדמשק - בגיבוי מלא מטורקיה. הברית בין אנקרה לג’ולאני עמוקה בהרבה משותפות אסטרטגית: טורקיה כבר הקימה בסיסים צבאיים בתדמור, מנבג', עין אל-ערב ואל-חסקה. היא שולטת בפועל במרחב הסורי מצפון ועד מזרח, תוך שילוב בין כוחות סדירים, יועצים מיוחדים, וצבא של פרוקסים מוסלמים מקומיים.

ישראל משנה מיקוד – וחוששת מהתנגשות

עבור ישראל, זו מציאות אסטרטגית בעייתית מאוד. אם עד כה התמקדו בירושלים באיום האיראני, הרי שכעת מדובר בשחקן חדש. לטורקיה הצבא השני החזק בנאט"ו. צבא מצויד היטב בעל יכולות מודיעיניות ואוויריות ברמה גבוהה בהרבה מאיראן.

בשבועות האחרונים תקף חיל האוויר הישראלי שורת יעדים הקשורים לנוכחות הטורקית – בראשם שדה התעופה בתדמור, שם מתוכנן לקום בסיס אווירי טורקי קבוע. תקיפות דווחו גם באל-חסקה, מסיאף וטבקה. פוטנציאל ההסלמה הולך וגובר. מספיק שיפגעו מהנדסים טורקיים כדי שהזירה תתלהט. בתוך המערך החדש הזה, ישראל רואה איום מובהק. מעבר לחשש הצבאי מהתבססות קבע טורקית סמוך לגבולה הצפוני, בירושלים יש גם הבנה עמוקה - עימות ישיר עם טורקיה הוא כבר לא תסריט תיאורטי.

ישראל פועלת אקטיבית נגד הפריסה הטורקית. בתקיפות שיטתיות של תשתיות בבסיסים בתדמור, מסיאף ואל-חסקה. בינתיים, בירושלים מנסים גם למנוע פריסת מערכות הגנה אווירית טורקיה. מהלך שיחייב שינוי עמוק בטקטיקת חיל האוויר.

התרחיש המדאיג ביותר הוא הקמת טייסת F-16 טורקית קבועה על אדמת סוריה. מהלך כזה עלול להביא להתנגשות ישירה באוויר, בעיקר אם תופעל מערכת יירוט נגד מטוס ישראלי, גם אם בטעות. "לא צריך הרבה", אמר גורם ביטחוני בכיר, "מספיק מ"מ של טעות כדי להצית חזית צפונית חדשה". החשש הגדול בישראל כעת הוא האפשרות שטורקיה תציב מערכות הגנה אווירית מסוג HISAR או אף S-400 קבועים בשטח סוריה. ברגע שזה יקרה כל פעולה ישראלית צפויה להיתקל בתגובה. ההתנגשות תיהפך לשאלה של זמן, לא של אם.

טורקיה מתבססת כאימפריה מודרנית

סוריה היא רק חלק מהמהלך האסטרטגי הרחב של טורקיה: בלוב מוקמים בסיסים ימיים ואוויריים; באזרבייג’ן פועלים יועצים צבאיים טורקיים לצד הצבא המקומי; ובקטר, נוכחות קבועה של כוחות טורקים שומרת על יציבות המפרץ. הנשיא ארדואן, שמתמודד בבית עם משבר פנימי חמור בונה על עימות חיצוני לצרכים פנימיים. התקפותיו על ישראל, כולל קריאות חסרות תקדים ל"השמדת הישות הציונית" הן לא רק תעמולה חיצונית אלא ניסיון לייצר קונצנזוס לאומי מחודש.

וושינגטון שותקת

בתוך כל זה, אין לשכוח את השחקן שנעדר מהזירה – ארצות הברית. ממשלו השני של דונלד טראמפ, מתמודד בעת ובעונה אחת בכמה זירות: הזירה הכלכלית בדגש, על מלחמת הסחר שמתפתחת והזירה המדינית מול רוסיה-אוקראינה ומול סין. במישור הצבאי הממשל עסוק בניסיון לרדד את המערך הצבאי של החות'ים ולהביא את איראן לשולחן המשא ומתן באמצעות איום בהפעלת כוח. כל זה משאיר את הזירה הסורית ומעורבות אנקרה רחוק ממרכז הקשב בוושינגטון. ממשל טראמפ מתקשה לגבש קו פעולה ברור בסוריה בין הפנטגון למחלקת המדינה שוררים חילוקי דעות, וטראמפ עצמו נמנע מלהתערב.

התוצאה: חוסר מעורבות ופוטנציאל הידרדרות של הזירה. כל גיחה ישראלית לעומת כל תזוזה טורקית עלולה להדרדר, כשאין גורם שיכול להנחות, לתווך, או להציב גבולות. ואכן, ישראל וטורקיה שתיהן בעלות ברית אמריקאיות, צועדות כעת לעימות, כשאין מי שיפריד ביניהן.

סיכום: הדוד סם או הדלק שמבעיר

המציאות במזרח התיכון 2025 ברורה: הרטוריקה מתלהטת, הכוחות מתייצבים, והשחקנים בשטח חמושים במיטב הארסנל הצבאי המתקדם. ישראל וטורקיה, שתיהן צבאות מודרנים ומדינות בעלות אינטרסים אזוריים מובהקים, אינן יכולות להרשות לעצמן לטעות אך גם לא יכולות לסגת.

במצב כזה, רק כוח-על אחד יכול לשבור את שיווי המשקל: ארצות הברית. הדוד סם, שרק הוא יכול לגשר, לתווך, ולהרגיע, לא מגלה מעורבות ויושב על הגדר. על ישראל לדחוק בוושינגטון להפשיל שרוולים ולהיכנס מייד לאירוע.

פתגם טורקי אומר Komşu komşunun külüne muhtaçtır” – "השכן זקוק לאפר של שכנו", אך כאשר השכנים הם חמושים, פגועים, ואמביציוזיים אפילו האפר נדלק. האם הממשל האמריקאי יתעורר בזמן? או שמא הפיצוץ יגיע לפני שהטלפון בוושינגטון יצלצל באנקרה וירושלים

הכותב הוא לשעבר ראש חטיבת הפח"ע במוסד וחוקר במרכז הירושלמי לענייני חוץ ובטחון