לא תודה: לשלום עם סעודיה עלול להיות מחיר שאסור לנו לשלם

דמיינו את השלום עם סעודיה פורץ. דמיינו את נגינת ההמנונים על מדשאת הבית הלבן ואת הסחורות שעושות את דרכן על המסלול היבשתי (מסילת רכבת באורך כ-2000 ק"מ) בין נמל דמאם בסעודיה לנמל חיפה; את התיירות שתפרח. את המדינות המוסלמיות שיבואו בעקבות הסעודים ועוד ועוד. ועכשיו דמיינו עוד משהו. דמיינו את המחיר שהסעודים תובעים מהאמריקנים לגבות מאיתנו בתמורה לכך זאת – מדינה פלשתינית, בשטחי יהודה ושומרון, או ברובם, גם אם יקראו לה בשם אחר, עם רשות פלשתינית "חדשה" או "מחודשת". הרי אין סוף למכבסת המילים האפשרית.

לא מן הנמנע שזו בדיוק הבחירה שיעמיד טראמפ מול נתניהו מחר בבית הלבן, ואם זאת הבחירה, הלקח המובהק והקריטי ביותר של ה-7 באוקטובר, היא לאו מוחלט למדינה פלשתינית, שתהפוך עד מהרה לעוד פרוקסי איראני, אחרי שחמאס (גם אם לא יקראו לו חמאס) ישתלט עליה. כי הרי הרעיון של חמאס, מלחמת דת תמידית בישראל, עד השמדתה – חי, קיים ובועט בקרב חלקים נרחבים של האוכלוסיה הפלשתינית ביו"ש, גם בקרב אנשי פת"ח. סוקרים פלשתיניים הם שמעידים על כך פעם אחר פעם, ואין מדובר ברוב מקרי או דחוק.

דמיינו, זה לא קשה, את "המעבר הבטוח" - ממחלקת ההזיות של אוסלו, קם לתחיה; מנהרה או מערכת כבישים ובה מעבר חופשי בין עזה ליו"ש. קחו בחשבון קליטה של מאות אלפי ומליוני "פליטים" פלשתינים מהפזורה הפלשתינית בעולם, בשטחי יו"ש. הללו יצבאו על גבולה של מדינת ישראל, ויתבעו, כפי שהם תובעים היום, לממש את "זכות השיבה", שעליה לא ויתרו מעולם. דמיינו מדינת עולם שלישי, כאן במרפסת ביתנו, שתושביה פוזלים כל העת לעבר ישראל המשגשגת, כמו תושבי מקסיקו לארה"ב.

מדינה פלשתינית מוגבלת או מפורזת, הן מטבעות לשון מתות על נייר חגיגי. אין באמת יצור כזה. תביטו על חצי האי סיני ומצרים ועל מה שמתרחש שם היום. אצל הפלשתינים, על סף ביתנו וערינו, התהליך יהיה מהיר פי כמה. תסמכו איראן ובעיקר על הפלשתינים, שבמקביל למסילות השלום בין סעודיה לבין ישראל יקומו מסילות של נשק ואמל"ח וטרור, ורקטות, ונוחבות ורדואנים מקומיים נוסח יו"ש שיופנו, לכפר סבא, ונתניה, ולוד ועפולה וירושלים. דמיינו את מראות 7 באוקטובר בעוטף, ואת חיי תושבי שדרות והמועצה האיזורית אשכול תחת מטר רקטות וטילים לאורך שנים, אבל לא בדרום, אלא כאן, במרכז הארץ, בריכוזי האוכלוסיה שלנו.

זה יקרה, כי הפלשתינים חדורי מוטיבציה לאומית ודתית, לשים קץ ל"נטע היהודי הזר", שעשה את הלא יאמן, והלא מתקבל על הדעת מבחינתם, ושב לציון. שימו לרגע בצד את הזכויות ואת הבכורה היהודית על ארץ ישראל. את סיפור ה"פייק" הפלשתיני על מורשת והיסטוריה בת אלפי שנים, ועוד שקרים מילקוט הכזבים שלהם. הכל נכון, תתרכזו רק בבטחון, ותבינו שבהתלבטאות בין שלום עם סעודיה עם מדינה פלשתינית, לבין אין שלום עם סעודיה ואין מדינה פלשתינית, הבחירה ברורה.