מדוע טראמפ שחיבר את "אמנות העסקה" דוחף את ישראל להסכם עם השטן?

עסקת החטופים המתהווה בשעות אלה בין עזה, ירושלים, קטאר, וושינגטון ומאר א-לאגו, היא הסכם גרוע, בזמן הלא נכון ובתנאים לא טובים.

ביסודו הוא קובע כי מספר לא ידוע מבני הערובה שנחטפו ב-7 באוקטובר יוחזרו לבתיהם לעמם ולמשפחותיהם – לא תישאר עין יבשה כשיקרה הדבר - כאשר התמורה היא שיקום צבאי, כלכלי ושלטוני של חמאס. אלא שכל זה צפוי להתרחש בשעה שאם ישראל והנשיא טראמפ היו ממתינים ימים ספורים בלבד, היה ביכולתם לשפר בתוך זמן קצר את התנאים.

לטענת בכירים בישראל, הציפיה הקשוחה של טראמפ מראש הממשלה להשלים הסכם בטרם שיושבע לנשיא, היא שגרמה לנתניהו להשלים כעת עם המתווה הנוכחי. איננו יודעים האם ועד כמה נתניהו ניסה לשכנע את שליחו של הנשיא, סטיבן וויטקוף, לאפשר לו להגיע להסכם הרבה יותר טוב כאשר טראמפ כבר יישב בבית הלבן באופן רשמי. ואולם די ברור, שאם היינו מחכים, הסיכוי לשיפור התנאים היה הרבה יותר גבוה.

ההסכם שצפוי להיכנס לתוקף בכל רגע, ישקם את חמאס משום שהארגון שספג פגיעה קשה, יקבל היישר מבתי הכלא הישראלים לפחות כאלף מחבלים חדשים. הרבה דם חדש, תרתי משמע, יזרום ברחובות כתוצאה מכך. כנראה שגם מחוצה לה.

שכן הטרוריסטים האלה, חלקם רוצחים סדיסטיים במיוחד, עברו בכלא הישראלי שנים של הכנה מנטלית וגיבוש, לקראת שובם למעגלי הטרור. ישראל מצידה חוזרת בצעד הזה על שגיאה שהוּכחה אמפירית, שכן ידוע כי שחרור מסיבי של מחבלים מצית גל טרור. כך היה ב-1985 אחרי עסקת ג'יבריל שהולידה את האינתיפאדה הראשונה. וכך עם עסקת שליט ב-2011, שבין המשוחררים בה היה יחיא סינוואר, ההוגה והמיישם של שואת 7 באוקטובר.

אותם מחבלים משוחררים יחברו עד מהרה לפריסה הרחבה של חמאס, ביהודה ושומרון, עזה, קטאר וטורקיה. משם יחדשו את הפיגועים. הדבר משול לכך, ששנה אחרי 9/11 ארה"ב הייתה מאפשרת לעצורי גואנטנמו להתפרס סביב גבולותיה בקנדה ומקסיקו, או להצטרף למלחמת הטאליבן בצבא ארה"ב באפגניסטן. האם צעד כזה נשמע למישהו הגיוני?

העסקה עם חמאס תכלול גם הצפה גדולה עוד יותר של עזה בסחורות ודלק. אלה יסייעו מאוד לחמאס גם צבאית וגם כלכלית. בדלק שכבר נכנס חמאס משתמש לחציבת המנהרות ולהפעלתן. על פי עדויות של חיילי צה"ל מהשבוע האחרון, חמאס נלחם בהם בעזה מתוך המנהרות ממש.

הדלק הנוסף שיקבל חמאס, יאפשר לו לשדרג את המערך התת קרקעי שלו, לקראת חידוש המלחמה, שיבוא במוקדם או במאוחר. כלומר ישראל במו ידיה שוב מסייעת פה לאויב להתארגן נגדה. קשה להאמין, אך אלה העובדות.

כבר כיום, תוך כדי הקרבות, חמאס משתלט בכוח על הרבה מהדלק ומשאיות האספקה הנכנסות לעזה. אנשיו מוכרים את הסחורה במחיר מופקע לעזתים. כך, הם גם מבהירים כי הארגון היה ונשאר בעל הבית של עזה. חמור יותר, בכסף הם משלמים לעצמם משכורות, ומגייסים לשורותיהם צעירים חדשים. השתקמות חלקית זו, שהחלה עוד לפני הפסקת האש, מלמדת עד כמה גדולה ומהירה תהיה בנייתו המחודשת של הארגון כאשר צה"ל יפסיק את המלחמה בו וייסוג מהאזורים שכבש.

אכן, אפשר לבוא בטענות לצה"ל על כך שחמישה עשר חודשים אחרי הטבח, חמאס עדיין חזק כל כך. הביקורת מוצדקת. ואולם, החמצה אסטרטגית אחת, לא מצדיקה משגה אסטרטגי נוסף. בנוסף יש לדעת, שאחת הסיבות המרכזיות לכך שחמאס עדיין חי וקיים, היא ההתעקשות של הנשיא היוצא ג'ו ביידן ומזכיר המדינה שלו, אנתוני בלינקן, לעזור דה פקטו לחמאס, לכל אורך חודשי המלחמה.

אף שהובהר להם היטב כי הזרמת האספקה לעזה, מעל ומעבר לכל צורך, היא החמצן הכלכלי והקיומי של חמאס, השניים הכריחו את נתניהו להמשיך בה. בישראל הייתה תקווה שאת המדיניות הזו טראמפ יפסיק, ושב-20 לינואר הוא יאמר לנתניהו, "יבש את חמאס. אין צורך להכניס לעזה יותר מהמינימום הנדרש".

במקום זאת, באופן לא מוסבר, טראמפ הוא זה שלוחץ את נתניהו למתווה שנתפר במאי 2024, תחת ממשל ביידן, כאשר סינוואר היה חי, מבצע הביפרים טרם יצא לפועל, חיזבאללה עוד היה קיים, וחיל האוויר הישראלי טרם השמיד את מערך ההגנה האווירית של איראן.

חכמה עסקית ודאי שאין פה ולכן לא מובן מדוע מחבר הספר "אמנות העסקה" דוחף את ישראל לעסקה עם השטן.