לקראת ממשל טראמפ: על ישראל לנצח במהירות ולחזור לעמדת הובלה אזורית

היקף ההרוגים והנפגעים בשבוע החולף ממחיש פעם נוספת את מחיר הדמים הכואב של המלחמה. בימים בהם אנו קוברים את מתינו ומתעטפים ביגון על זיו - העלומים והגבורה, קשה להרים מבט לעבר היעדים והמטרות הגדולות. אך דווקא בזמנים אלה חשוב לעשות זאת, כמצפן למהלכינו הבאים וכדי להבטיח שהמחיר לא יהיה לשווא.

מה היעד הלאומי? אפשר להעריך כי רוב הציבור במדינה יסכים להגדיר את מטרת העל כ"הבטחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה, מאוחדת, חזקה ומשגשגת". כל מילה כאן נתונה לפרשנות, אין בכך לטשטש את הרעיון הכללי. שנת המלחמה ניתקה אותנו משאלות החזון ואילצה אותנו לעסוק בקיום.

הישגי המלחמה - למרות שטרם הושגו כל מטרותיה - ותוצאות הבחירות בארה"ב, פותחים פתח לעיסוק מחודש בכך, לאורם הבוהק של לקחיה. הנשיא האמריקני הנבחר דונלד טראמפ יכנס לכהונתו רק ב־20 בינואר 25', אך בחירתו כבר נותנת את אותותיה בהתנהלות השחקנים במגרש האזורי והעולמי. המינויים המסתמנים בממשל החדש הם בשורה טובה לכל מי שרואה באיראן סכנה לשלום וליציבות בעולם ושורש כל הרע במזרח התיכון. הם מבשרים על כוונה לחזור ולאמץ את הגישה הריאליסטית בהתמודדות עם המשטר בטהראן וגרורותיו, ולנקוט מולם מדיניות אקטיבית ותקיפה, שמבוססת על אינטרסים, כוח ועוצמה.

כגודל ההזדמנות שיש בגישה זו לממשלה בישראל, כך גודל האתגר שהיא נושאת בחובה. ישראל תצטרך להראות לממשל הנכנס כי השותפות עמה היא לא רק מימוש של מחויבות ערכית בין בעלות ברית החולקות תפיסה אידיאולוגית וערכים דומים, אלא גם השקעה כדאית לארה"ב. ישראל תצטרך להוכיח את היותה נכס לארה"ב: ביטחוני, טכנולוגי וכלכלי.

על ישראל לבסס את מעמדה כמעצמה אזורית, המסוגלת להוביל קואליציה של מדינות מתונות נגד איראן והאסלאם הראדיקלי. מעצמה שיכולה להגן על עצמה, להיות שחקן מפתח בפיתוח הכלכלי והטכנולוגי של האזור, ואף לסייע בקידום האינטרסים של אמריקה באזור ובעולם. טראמפ ירצה לראות את ישראל כעוגן של ארה"ב במזרח התיכון, חזקה ומנצחת - ולא תלותית ומהססת.

לנצח במלחמה הרב־זירתית

לפני הכל ובלי קשר לציפיות הללו, ישראל צריכה להוכיח שהיא מסוגלת בכוחות עצמה - גם אם בתמיכה אמריקנית - לסיים בניצחון מובהק את המלחמה הרב־זירתית. ישראל פגעה קשות בחמאס בעזה ובחיזבאללה בלבנון. היא הנחיתה מכה כואבת על החות'ים בתימן, חשפה את איראן לעימות ישיר שממנו היא ביקשה להימנע, הוכיחה שטהרן לא יכולה להושיע את כוחות הפרוקסי שלה מידיה של ישראל, והמחישה כי איראן כמדינה חדורה על ידה.

למרות זאת, ישראל עדיין לא השיגה את כל מטרותיה. חיזבאללה מצליח לבסס שיגרה של ירי רקטות וכטב"מים לעומק ישראל ולערי הצפון בנוסף לישובים סמוכי הגבול ואנשיו מצליחים לגבות מחיר מכוחות צה"ל, באזורי הלחימה בלבנון. חמאס בעזה מזנב בכוחותינו וממשיך לשמר את מעמדו באוכלוסיה על ידי השליטה בסיוע ההומניטארי. הנהגת ארגון הטרור ממשיכה להתעקש על דרישותיה בנוגע לחטופים.

בשני ארגוני הטרור עדיין יכולים להתאושש מהמכות שחטפו ובזמן פחות ארוך ממה שמקובל לחשוב. זאת, הודות ליכולות השיוריות שלהם, לתמיכה החיצונית שמובטחת להם, לפעילי השטח ולנאמניהם הרבים שעדיין נותרו, ולמרכיבים שהם מנסים לשלב בכל הסדרה עתידית.

לעצב את המציאות בצפון

אמנם אין לראות כשיקול זניח את החשש מפני צעדים שממשל ביידן עלול לנקוט בימים שנותרו לכהונתו, אם ישראל תסטה מהמסגרת המוסכמת ללחימה בחזיתות השונות, אך מחירו עלול להיות כבד מדיי.

ישראל צריכה לפעול מהר ובהחלטיות כדי לעצב את המציאות בגבול הצפון ובעזה. הגיע הזמן לגבות מחיר גם ממדינת לבנון. במקביל לפעילות הקרקעית בדרום המדינה, נכון להרחיב את הפגיעה בביירות, לשבש את פעילות שדה התעופה, לבחון הטלת סגר ימי, ולהגביר על ידי כך את הלחץ הפנימי על חיזבאללה.

אשר לחמאס – עד להסרתן של המשקולות שהניח ממשל ביידן מעל רגליה של ישראל, נכון להמשיך בלחימה בצפון רצועת עזה ובפעולות הממוקדות בשאר אזורי הרצועה. לצד זאת, יש להגביר את הלחצים גם על דרג ההנהגה היושב בקטאר.

לא ברור מה עלה בגורל האיומים שיוחסו להנהגה הקטארית לסילוק מנהיגי חמאס המתארחים בשטחה ואין להרפות מכך. הסרת הכפפות מולה עשויה לשרת שתי מטרות חשובות: הראשונה - לפגוע במפקדת הארגון שמכווינה ומתאמת את פעילותו וגם תפעל לשיקומו, והשנייה - לקדם עסקה להשבת החטופים. מרכז הכובד בקבלת ההחלטות בחמאס שעבר אל המוקד הזה, מחייבת להגביר את המאמצים מולו.

הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית