"המגבלות האמריקניות" הן כבר לא תירוץ: נתניהו יידרש לפעול

בתחזיות האופטימיות שלו - טראמפ מקבל תפאורה רגועה למדי מהמזרח התיכון ערב השבעתו בפתח שנת 2025.

הוא לא רוצה להיות חלק מאותה תמונת אימים שליוותה את כהונת ג'ו ביידן, לא מעט באשמת המהלכים של הממשל הדמוקרטי באזור, שהסכים להכיל עד בלי די תוקפנות והתעצמות איראנית לפתחנו. בחלומו הוא יעשה עם ישראל דברים גדולים, ובצד החיובי - עוד הסכמי שלום, הבטחת ביטחון ישראל ותוכניות חגיגיות על מדשאות הבית הלבן. אם להתרשם מנאומי הבחירות של טראמפ בפני קהל יהודי ואוונגליסטי - הוא זה שיבטיח את שגשוגה של ישראל בשנים הקרובות.

אבל עם כל הכבוד לנשיא האמריקני החדש ולאהדתו לישראל, גם הפעם - כמו בכל שנה מאז הוקמה מדינת היהודים - חשוב יותר מה ירצו וכיצד יפעלו בירושלים. לעומת ארבע השנים האחרונות, באלו שיבואו, נתניהו או כל מנהיג אחר לא יוכלו להגיד "מגבלות" כדי לתרץ התנהלות בלתי מתקבלת על הדעת. 400 הימים שחלפו מאז טבח 7 באוקטובר הכילו לא מעט תירוצים בהתייחס לממשל דמוקרטי מלחיץ.

מ"נותנים סיוע לאויב כי הבית הלבן דורש", ו"מאריכים את המלחמה בכניסה וביציאה לרצועה כי ככה משמרים לגיטימציה", ו"לא מכים באיראן באופן מוחלט כי אין גיבוי אמריקני". ובכן, אלו היו 400 הימים שהיו לנו. לצד הצלחות כבירות בשדה הקרב - חלק מהחטופים עוד לא בבית, איראן עוד מאיימת לתקוף כאן, וגם בעזה ובלבנון ישנה עוד עבודה כדי להבטיח את ביטחון האזרחים.

גם התירוצים המקומיים לכאורה כבר אינם. ערב הבחירות באמריקה, כדי לקבל אפשרויות פעולה רחבות יותר, נתניהו כבר ניקה את משרד הביטחון מיריבו הפוליטי יואב גלנט, ושם במקומו שותף נוח; ועוד קודם לכן בקבינט כבר לא יושבים גנץ או איזנקוט. כל הצלחה או לחלופין כישלון יהיו מעתה והלאה רשומים על שמם של נתניהו וחברי ממשלתו. אפשר גם להניח, לכבוד הרוחות המנשבות מהבית הלבן, לתירוצים בשימוש תדיר כמו הפצ"רית והיועמ"שית - ופשוט לפעול. לנתניהו יש את טראמפ בבית הלבן ואת איש אמונו במשרד הביטחון, ו־67 אצבעות בכנסת. אם זה לא חלומו הוורוד של כל מנהיג ישראלי, מה כן?

מבחינת אנשיו של טראמפ, אפשר כבר להבין לאן נושבת הרוח. קודם כל - טיפול בנושא האיראני. כלומר, חיזוק הסנקציות באופן שיבודד את איראן ויקטין את כוחה האזורי באופן משלים לטיפול היסודי שישראל העניקה לחמאס ולחיזבאללה כאן. בהמשך, כאשר החזיתות השונות יינעלו - ניתן יהיה ליישם תוכניות להרחבת מעגל השלום במזה"ת וגם לטיפול בבעיית הטרור הפלשתיני, במתן מענה ישיר לחלום השווא של שתי מדינות בין הירדן לים (אם אכן יילך בדרך שבה מציע מקורבו דיוויד פרידמן).

גורם אמריקני אמר אתמול כי "למרות חוסר האמון" בין טראמפ לנתניהו, השיחה בין השניים הוגדרה טובה מאוד. בהודעת לשכת ראש הממשלה לא פירטו את נושאי השיחה, אך הוציאו החוצה דווקא את האיום האיראני. נתניהו מכוון מטרה בנושא הזה, וטראמפ - שכבר נקט יד קשה נגד משטר האייתוללות - נחשב פרטנר טוב יותר להדיפת האיום הזה לעומת ביידן.

בשיחה עם ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, הנחשב למקורב לבכירים במפלגה הרפובליקנית (צפוי להשתתף בהשבעת טראמפ), הוא מכוון מבט לירושלים ולא לוושינגטון. הוא למוד ניסיון ממה שכמעט הושג בתקופת הכהונה הקודמת של טראמפ, ומבהיר: "ממשלת ישראל צריכה להיות ברורה ותקיפה במה שהיא רוצה לעשות ביו"ש, בעזה ובלבנון. כמו בעבר, גם כעת הכדור הוא בירושלים, והכתובת לביצוע שם ולא בוושינגטון. הם לא יקדמו בנייה ביו"ש ולא יכריזו ריבונות. נתניהו יכתיב את הדרך, וכבן להיסטוריון הוא ודאי מבין את גודל השעה".

גם בשיחה עם יו"ר מועצת יש"ע ישראל גנץ, הציפיות הן בעיקר מנתניהו. "מהיכרותי עם הכוורת של הנשיא טראמפ, הוא אוהד את ישראל ואת ההתיישבות, אבל הממשל האמריקני הוא לא זה שייזום, האחריות היא על ממשלת ישראל", אמר והוסיף כי "רעיון המדינה הפלשתינית ירד מסדר היום אחרי 7 באוקטובר. אנחנו נתחיל לעבוד עם גופים נוספים בזמן הקרוב כדי להכין את הקרקע להחלת ריבונות".