רוצים ניצחון מוחלט? ארבע נקודות כשל שחייבות פתרון

גם אם ישראל מצויה, כדברי נתניהו, "כפסע מהניצחון" הטקטי ברפיח - היא רחוקה מרחק עצום מניצחון אסטרטגי במערכה כולה. הצלחה בהבסת ארבעת גדודי חמאס ברפיח לא תשנה את הגירעון האסטרטגי שנרשם לחובתנו מאז תחילת הקרבות, בעקבות ארבע המכות שהונחתו על ישראל בחרבות ברזל - ולהן נדרש מענה אסטרטגי, לא רק ניצחונות הרואיים.

1. הפגיעה בהרתעה הישראלית: חמאס הנחיל ב־7 באוקטובר מכה קשה לישראל, וריסק את תפיסת ההגנה הרב־ממדית שלה בשעות ספורות. לוחמה פשוטה הנעזרת ברכבי טויוטה ובמטולי RPG משנות ה־60, גרמה למדינה בעלת צבא מתוחכם לספוג פגיעות בנפש וברכוש בהיקף מפתיע ובלתי נתפס.

אירוע זה איחד כוחות מסביב לישראל, כדי להנחית עליה מסה קריטית של אש מתוך כוונה להכריעה. הפנטזיה "לזרוק את היהודים לים" הוצתה מחדש במזרח התיכון, והפכה ברגע מחלום חסר סיכוי לתחילתה של תוכנית עבודה מסודרת.

מטח הטילים הישיר מאיראן לשטח ישראל בישר שינוי תפיסתי באזור; לא עוד פחד מישראל, לא עוד פחד מארה"ב שמסתפקת ב"don't" מילולי ללא כיסוי מעשי בשטח. באוקטובר 2023 קרסה קונספציית חמאס המורתע, ובאפריל 2024 קרסה הקונספציה שלפיה בניין הכוח הקונבנציונלי האיראני נועד להרתיע מפני תקיפת מתקני הגרעין שלה.

רבים פסלו בעבר אפשרות של ירי ישיר מאיראן לישראל. הערכתם היתה שאין לאיראן כל סיבה לנקוט צעד כזה. היום הם מבינים שחזית ישירה מול איראן טרום־גרעינית היא מרכיב ליבה בתרחיש הייחוס. האיראנים הפסיקו לפחד.

רבים מניחים שאיראן שומרת את חיזבאללה ככוח הרתעה והגנה מפני מתקפה נגדה, ושוגים לחשוב ש־150 אלף הטילים המופנים כלפינו מלבנון יחלידו לאיטם כל עוד איראן לא תחוש באיום מוחשי. זו הקונספציה הכי מסוכנת לעתידה של ישראל, ומחירה יהיה גבוה עשרות מונים ממחיר הקונספציה בעזה. גם חיזבאללה הפסיק לפחד. בישראל טרם הפנימו זאת.

חשוב וכואב לחדד: פעולת צה"ל הנרחבת בעזה ובלבנון לא משיבה את ההרתעה הישראלית, ולא מחזירה את "החרב המתפצלת" האיראנית לנדנה. פגיעה בגדודי חמאס ברפיח לא מהווה חלופה להכלה של כתישת הצפון בידי חיזבאללה. קריסת ההרתעה שם תמשיך ללוותנו, ולא תשתקם גם אם חיזבאללה יאותת לנסיגה טקטית צפונה במסגרת "הסכם שקר כלשהו" עתידי.

2. ישראל מאבדת את הצפון: האסטרטגיה הלאומית של ישראל עם הקמתה היתה פיזור אוכלוסייה, אחיזה איתנה בירכתי הארץ ושליטה אפקטיבית בכל השטח המוקצה למדינה היהודית. לראשונה מאז מלחמת העצמאות, האחיזה בשטחים סמוכי גבול הלבנון מתרופפת. חיזבאללה הצליח לממש את הפנטזיה הערבית לעקור יהודים מביתם ולייצר פליטות בשטח ישראל - תופעה שנראתה עד כה רק במדינות אחרות במרחב. כ־100 אלף פליטים ישראלים נעים ונדים בארצם, בעוד ההנהגה מנסה לנרמל את הלא ניתן לנרמול.

וזו רק חצי התמונה: יש סכנה ברורה ומוחשית שחלק מהפליטים ינטשו את הצפון גם בשוך הקרבות, ושאחרים לא יגיעו במקומם. אם בסוף מערכה זו חיזבאללה יגרום לדילול דמוגרפי בגליל ובגולן, יהיה זה הישג אסטרטגי בלתי נתפס ובעל השפעה ארוכת־טווח.

3. שיתוק המוצא הימי של ישראל לים האדום: לציר האיראני הישג אסטרטגי נוסף מאז החות'ים מתימן החלו לעצור ספינות במצרי באב אל־מנדב, ובפועל חיסלו את פעילות נמל אילת, המוצא היחיד של ישראל לים האדום.

הקואליציה האמריקנית שהוקמה להתמודדות עם חופש השיט לא מרתיעה את החות'ים, שממשיכים לירות ולפגוע בספינות במרחב. בעוד ישראל של 67' ראתה בסגירת מצרי טיראן "קזוס בלי", על כלל משמעויותיו, ויצאה למלחמת ששת הימים - אותה המדינה 57 שנים לאחר מכן מכילה את הפגיעה כדבר שבשגרה.

4. בנאום הסכסוך והקמה חד־צדדית של מדינה פלשתינית: ב־2009 פתחה הרשות הפלשתינית חזית משפטית נגד מדינת ישראל. חזית זו כרסמה אט־אט בלגיטימציה הישראלית להפעלת כוח ברצועת עזה. ישראל עצמה עיניים, הכילה את הפעולה הפלשתינית ודחתה שוב ושוב צעדים הכרחיים לבלימת התקדמות הפלשתינים בגזרה המשפטית.

מאז 7 באוקטובר, בעוד חמאס מבצע טבח מהאכזריים שידעה האנושות, ישראל עומדת למשפט העמים בגין חשד לביצוע רצח עם, ומול איום בצו הסגרה המרחף מעל לראשי ההנהגה והצבא הישראלים - שלא השכילו בזמן אמת להבין את גודל האיום, ושהעדיפו לדחות את הקץ במקום לפעול אקטיבית כשעוד היה אפשר. בד בבד, הרש"פ מתבשמת ברעיון של חברות מלאה באו"ם, ומביאה לשיא האבסורד את רעיון החוטא שיוצא נשכר.

הנזקים האסטרטגיים מצעדים אלה הם עצומים, ונדמה שההנהגה הישראלית והתקשורת מקילות בהם ראש. נראה שישראל עסוקה יותר מדי בארבעת גדודי חמאס ברפיח, ופחות מדי בשאלות אסטרטגיות המגולגלות לפתחה.