צונאמי מדיני: בירושלים נלחמים בחזית נוספת – דיפלומטית

הלחצים האמריקניים על ישראל לסיום המלחמה מבלי להכניע את חמאס מצטרפים ללחצים בחזיתות אחרות בזירה הבינלאומית שעשויים להפוך את מדינת היהודים דווקא על רקע המלחמה המוצדקת בתולדותיה - למבודדת. בעוד ארגון הטרור חמאס הוא שיזם את המתקפה על ישראל ב־7.10 ורצח באופן מחריד 1,200 איש ביום אחד, מדינות המערב בגיבוי מדינות ערביות מגבשות עבורו ועבור תומכיו ברחוב הפלשתיני פיצוי נדיב במיוחד: מדינה.

האיום לפתחה של ישראל מתרכז באו"ם ובהצעה להכרה במדינה פלשתינית, במדינות רחוקות וקרובות שמאיימות בדרדור יחסים, בהודעות רשמיות מיבשת אירופה על הכרה חד־צדדית במדינה פלשתינית אם ישראל תפעל ברפיח (וגם אם לא), וכמובן באותם צווים נגד בכירים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

האשראי הבינלאומי שניתן לישראל לאחר הטבח הופך למשקולת ביצועית על צווארה של ממשלת ישראל. אל מול ביטחונם של אזרחי ישראל מחליט העולם הנאור להתמכר לתעמולה הפלשתינית והופך את שעון החול נגד מדינת היהודים.

חזית הקרב - באו"ם

בחזית קרב הבלימה לעצירת התהליך להכרה במדינה פלשתינית כחברה באו"ם עומד השגריר שם גלעד ארדן. בשבוע האחרון תודרכו שרי הקבינט על משמעות ההכרה במדינה פלשתינית, והמידע שנמסר לידיהם היכה אותם בתדהמה: מדובר במהלך חד־כיווני שלא ניתן יהיה לבטלו. המשמעות: ההצבעה באו"ם תסלול את הדרך למדינה פלשתינית על רקע 7.10 וללא משא ומתן ישיר עם ישראל. ככה בדיוק נראה פרס לטרור. בשלב הזה משרד החוץ, באמצעות השגרירים ארדן והרצוג, מפעילים לחץ מקדים כדי שארה"ב תסכל את ההצבעה מבעוד מועד.

אלא שעל רקע היחסים המתוחים עם הממשל בעקבות הבחירות הצפויות בארה"ב הציפיות בישראל לשיתוף פעולה אינן גבוהות. ביידן נואם בעד זכותה של ישראל להגנה עצמית מחד, ומפריע כל הדרך לשם מאידך. בין אם על ידי הלחץ על ישראל להפסקת אש ובין אם על ידי עיכוב משלוחי נשק. כעת זה שוב מונח לפתחו של הנשיא האמריקני שמגדיר את עצמו "ציוני". אם לא יצליחו לסכל את העלאת ההצעה להצבעה, מנסים בישראל להפעיל לחץ בקונגרס כדי ששם יכפו על הממשל לפחות לגבות מהאו"ם מחיר שלאחר מעשה - משמע, לעצור את המימון האמריקני למוסד וכך להוביל לקריסתו.

אם ההצעה הזו תעבור ביום שישי, החשש הישראלי הוא שהפלשתינים ישתמשו במעמד החדש שלהם כמדינה באו"ם כדי להוביל גל של תביעות נגד ישראל בבתי משפט ברחבי העולם, באופן שיצר מאוד את צעדיה בעיקר בתחום הביטחוני, נגד פעילות של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון למשל, ובעזה.

צווי מעצר לבכירים

את הסכנה המוטלת לפתחה של מדינת ישראל לא צריך לדמיין - אפשר לראות כבר עכשיו בסכנת הצווים נגד בכירים מבית הדין הבינלאומי בהאג שמערער על הלגיטימיות של מדינת ישראל להגן על עצמה אל מול התוקפנות הפלשתינית.

הלחץ הישראלי בחזית הזו מופעל שוב באמצעות חברי קונגרס בארה"ב, שכבר שיגרו השבוע מכתב איומים לשופטי בית הדין במידה שאלה יקבלו את ההחלטה להטיל צווי מעצר על ראש הממשלה או שר הביטחון למשל. צעדים כאלה הוכרזו בהאג עד כה כלפי מדינות לא לגיטימיות ומשטרים מסוכנים. תהיה זו הפעם הראשונה שאי־לגיטימציה להגנה תוביל להטלת צווים נגד מדינה דמוקרטית מערבית.

אירופה בפתח

בלחץ פלשתיני, ובהשראת תעמולת חמאס מרצועת עזה, גם באירופה ניכר גל דומה של מדינות שמאיימות בהכרה חד־צדדית במדינה פלשתינית בדרישה לסיום המלחמה. ובאופן דומה נוהגות מדינות כמו קולומביה שמבקשת לסיים את קשריה עם ישראל ועלולה לייצר גל הדף במדינות הלטיניות נגד ישראל, ועד לטורקיה שמפעילה חרם כלכלי על ישראל בצורת איסור יצוא. זה לא בידוד מדיני, אבל הסימנים בשטח מראים שישראל חייבת לחזור ולהילחם על הלגיטימיות שלה בזירה הבינלאומית.

ספרד מובילה את מצעד האיומים ביבשת האירופית על הכרה במדינה פלשתינית באופן חד־צדדי וללא תלות במשא ומתן עם ישראל מזה זמן ארוך. אליה הצטרפו מאז סוף חודש מארס גם בלגיה, אירלנד, מלטה וסלובניה.

לא מדובר רק בהכרזות אנטי־ישראליות, אלא בהעברת מסרים ישירה בין ראשי המדינות לישראל, ומשרד החוץ פועל מאחורי הקלעים בניסיון לקנות זמן. שרת החוץ של סלובניה כתבה ברשת X בתחילת השבוע כי "אם לא תהיה הפסקת אש, מועד ההכרה במדינה פלשתינית מתקרב במהירות". שר החוץ ישראל כ"ץ נפגש איתה בפגישה שהוגדרה קשה ואמר לה כי מצופה ממדינתה לעמוד לצד ישראל ולא לפעול נגדה. לצד האיומים המדיניים יש גם איומים בעיצומים כלכליים.