שינוי בתסריט: קטאר, ישראל - ועיניים עצומות לרווחה

קטאר, האמירות הקטנה שהשתלבה היטב בנוף המערבי, יצאה בשבוע החולף למסע הלבנה חוצה ערוצים ועיתונים בישראל. המטרה היא לשמור על שמה הטוב, לא כאן במדינת היהודים הקטנה - אלא אצל נותנת החסות האמריקנית. מרוב טפטופים של ידיעות מאותו מקור, לא הרגשנו שירד עלינו מבול.

ראיון ב"כאן", בכירים עלומי שם ב"ג'רוזלם פוסט" וחשיפה ב־12 של מכתבים שהועברו על ידי בכירים בישראל לבכירים בקטאר בחיפוש אחר מימון לתושבי עזה. בכלי תקשורת נוספים ניתנו הסברים מפי בכירים באמירות, וגם לי הוצע לפני הפסח מניפסט קטארי להגנה על שמם הטוב, שנותר לבסוף על רצפת חדר העריכה.

קטאר, כאמור, אינה מחפשת את הלגיטימציה הישראלית. כל רצונה הוא לענות לטענות המושמעות בישראל מאז 7 באוקטובר נגד הכסף שהזרימה לרחובות עזה - מהלך שהופך אותה בעיני רבים לשותפה מרכזית של ארגון הטרור המוקצה - חמאס. הקטארים נחושים לשמור על מעמדם הבינלאומי כמתווכת רשמית, אך לא כשותפה, ומנסים לספר את הסיפור מחדש. ובכן, לפחות לגבי העובדות - הם אינם טועים.

היועץ לראש ממשלת קטאר אמר בראיון השבוע ל"כאן" כי "קטאר מעורבת במה שקורה בעזה מאז 2006 - כבר הרבה מאוד שנים". היא נדרשה תחילה להשקיע בשיקום הרצועה לאחר "צוק איתן" ובהמשך במימון רציף של הרצועה על ידי ארה"ב וממשלת ישראל.

בראיון הוא מסביר כי ארה"ב היא שיצרה קשר ראשונה עם ממשלת קטאר בבקשה לממן בנדיבות את צורכי התושבים ברצועה. גם ישראל לא טמנה את ידה בצלחת. רה"מ נתניהו, מגובה בהמלצות מערכת הביטחון, שלח שליחים להתחיל את מסע המימון שנועד למנוע מעזה לקרוס הומניטרית.

בפועל, מערכת הביטחון בדקה את הכסף, העבירה דלק ממומן לעזה וגם בדקה את המשפחות שזכו לקצבה מקטאר - כך מבהירים השבוע הקטארים. לא הועבר סיוע שלא תחת בדיקת "הסוכנויות", אומר היועץ ד"ר מאג'ד אל־אנסארי באותו הראיון.

כעת לעצימת העיניים, לא של הקטארים - אלא של ישראל. לאורך כל השנים האחרונות הכסף אולי הועבר למטרות הומניטריות, אך ממש כמו שבימים אלה משאיות הסיוע מאכילות ביד אחת את האזרחים וביד אחת משמשות את המחבלים, ישראל עוצמת עין ומאפשרת להונאה להתקיים.

מסע ההלבנה של קטאר מתעלם משורשיה הפונדמנטליסטיים ומהקשרים לאחים המוסלמים, כמו גם מהאירוח החם של מחבלי חמאס במדינה (גם אם לבקשת ארה"ב או ישראל). את חשבון הנפש, לעומת זאת, צריכה הממשלה לעשות עכשיו. הכנסת הסיוע, ללא פיקוח וללא יד ישראלית, ממשיכה להנשים את חמאס במנהרות. עד מתי עצימת העיניים?

איך זה שדווקא מנהיגים מהימין בוחרים להשאיר אחריהם מסורת מפוארת עבור השמאל הפוליטי? היה זה אריאל שרון שיישם את תוכנית ההתנתקות לפני 20 שנה (ועד לטבח), והיום ברגעים אלה ממש מונחת מול בנימין נתניהו הזדמנות להכרעה שתשפיע על מצבה של המדינה ל־20 השנים הבאות: ארה"ב, בלחץ הבחירות הפנימיות שלה, מניחה בפניו הזדמנות מדינית לשלום עם סעודיה שעשוי להשפיע על מיצובה של ישראל בג'ונגל של המזרח התיכון, ובתנאי שיסיים את המלחמה.

זאת לפני טיפול בציר ההברחות ולפני הכנעתם של בכירי חמאס. זה השינוי בתסריט שביידן צריך כדי לנצח בבחירות: עסקה מדינית במקום מלחמה. האם נתניהו ייכנע למסע לחצים שסופו תמונות יפות על מדשאות הבית הלבן לערב אחד, בתמורה לעוד רקטות שמתפוצצות על בניינים באשדוד?