דיווח: אם תחל פעולה ברפיח, ביידן ישקול להגביל מכירת נשק

אם ישראל תצא למבצע גדול ברפיח, למרות ההסתייגויות של הממשל האמריקני, הנשיא ביידן ישקול להגביל מכירת נשק מסוים לישראל, כך כותב היום (שבת) הפרשן תומס פרידמן.

הפרשן, המסתמך על שיחות עם בכירים בממשל, הסיבה לכך אינה רק דאגה הומניטרית או הגברת הלחץ הבינלאומי על ישראל, אלא גם חשש ממשי מפני פגיעה בעסקה לשחרור החטופים, "דווקא כעת כשיש ניצני תקווה למימושה", כדברי בכירים בממשל שעמם שוחח פרידמן.

סיבה נוספת שבגללה מאותתים בוושינגטון על התנגדותם למבצע ברפיח הוא האפשרות שצה"ל ייכנס פנימה, יזרע הרס - אך לא יאתר את ראשי חמאס, כפי שקרה בחאן יונס. "אנחנו לא אומרים לישראל להניח לחמאס", אמר פקיד בממשל לרפידמן. "אנחנו כן מאמינים שיש דרך ממוקדת יותר להגיע אל ההנהגה בלי לשטח את רפיח גוש אחר גוש. צוות ביידן לא מנסה לוותר לראשי חמאס, אלא לחסוך עוד אבדות המוניות של אזרחים". 

אלא שיש סיבות אסטרטגיות מרחיקות לכת אף יותר מאחורי הדאגה של האמריקנים: שלושה פרויקטים שבהם משקיע הממשל מאמץ ניכר וכולם מעוגנים ביצירת ארכיטקטורה ביטחונית במזרח התיכון בכמה מעגלים.

אחד הפרויקטים הוא הקמת כוח ערבי בינלאומי לשמירה על הסדר בעזה לאחר הסגת צה"ל מהרצועה. לדברי פרידמן, בעלי הקשרים בריאד ובבירות המפרץ, כמה מדינות ערב דנו בשיגור הכוח לאחר הפסקת האש הקבועה. 

הפרויקט השני הוא הקמה של מערך הגנה אזורי קבוע מפני איום הטילים האיראני, שיכלול לצד ארה"ב וישראל גם את סעודיה, מדינות ערב מתונות ובעלות ברית של ארה"ב באירופה. קואליציה קבועה כזו לא תוכל להתקיים על בסיס קבוע בלי שישראל תצא מעזה ותפעל להקמת מדינה. 

ולבסוף, הפרויקט השלישי, נוגע עמוקות לאינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון. פרידמן מציין כי וושינגטון וריאד קרובות לסיכום של עסקה דיפלומטית-ביטחונית, שתכלול ברית הגנה הדדית עם מחויבויות ברורות, גישה סעודית לאמצעי הלחימה המתקדמים ביותר של ארה"ב, ועסקת גרעין אזרחי. בתמורה, הסעודים יגבילו את החדירה של ההשקעות הסיניות לתוך הממלכה, יימנעו מקשרים צבאיים עם בייג'ינג, ויבנו את היכולות הצבאיות שלהם על בסיס טכנולוגיה האמריקנית בלבד. יתרה מזאת, הסעודים ייארחו בשטחם מתקנים אמריקניים לעיבוד מידע ולשימוש בבינה מלאכותית - שעה שבארה"ב הקמתם נעשית מורכבת עקב עלויות הפעלתם ומיעוט השטחים הנדרשים לתפעולם.  

כך או כך, המאמר של פרידמן מתריע כי ישראל עומדת בפני בחירה: כניסה לרפיח בלי תוכנית ברורה לעתיד, אבל עם סיכון ממשי להגברת הבידוד הבינלאומי ומאמץ יתר של כוחות שיצטרכו להתמודד עם שליטה בעוד אוכלוסייה פלשתינית - או התחייבות למדינה פלשתינית תוך השתלבות בקאוליציה ביטחונית בינלאומית נגד איראן, שלום עם ריאד ו"בניית הגשר הרחב ביותר אי פעם אל העולם המוסלמי".