גל האנטישמיות הוא קריאה: יהודים, בואו הביתה

לשלושה אישים יש תרומה למרחץ האנטישמיות השוטף את ארה"ב: הנשיא לשעבר ברק אובמה, הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן והסנטור היהודי צ'אק שומר. הם יצרו גל מתגלגל לאורך שנים של התרת רסנים נגד מדינת ישראל. נשאי השנאה האנטישמית בארה"ב הבינו שהמגרש פנוי, אין שוער בשער.

הנשיא אובמה שתה בצמא שנים ארוכות את דרשותיו האנטישמיות הארסיות של הכומר ג'רמייה רייט בשיקגו, וכנראה הפנים חלק מהמסרים. חברתו בימיו הסטודנטיאליים ביקשה ממנו בשלב מסוים שידבר ויפעל בגלוי נגד האנטישמיות בקרב חבריו האקטיביסטים השחורים בשיקגו ובאוניברסיטת קולומביה. הוא לא עשה את זה והם נפרדו.

מאז שנכנס לבית הלבן, אובמה ניהל מדיניות פייסנית כלפי מדינות האסלאם ובייחוד תנועת האחים המוסלמים. מנגד, הוא היה ממוקד ביצירת מרחק גדול בין ארה"ב לישראל. הוא שבר את עוצמת הארגונים היהודיים ובמקביל הוקמו בפריפריה של המפלגה הדמוקרטית ארגונים "יהודיים" ו"שמאליים־יהודים" שהזדהו עם המאבק הפלשתיני: ג'יי־סטריט, "קול יהודי לשלום" ועוד. לטעמו יש רק ישראל אחת שהיא לגיטימית - ישראל של תנועת העבודה. ישראל של הימין, ובייחוד בהנהגת נתניהו - אינה לגיטימית.

הנשיא ביידן משלב מסוים החל לעשות דה־לגיטימציה למלחמה שמנהלת ישראל בעזה, והיטה את הזרם התודעתי בארה"ב. שבועות ספורים בלבד לאחר מתקפת שבעה באוקטובר התחיל הפרק ההומניטרי. מאז דצמבר-ינואר, ביידן ובלינקן התמקדו בחבטות נגד נתניהו. מצד אחד סיפק נשק ותחמושת ומצד שני פזל לעבר ההפגנות הפרו־חמאסיות ששטפו את אמריקה.

דה־לגיטימציה למלחמה

מה שקרה השבוע באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטאות נוספות רבות זו הסלמה באנטישמיות. מתחילת המלחמה ראינו התפרצות של זעם צמא דם נגד ישראל והיהודים. לא בגלל ההתקפות של צה"ל, אלא בגלל ההתפרצות האלימה והסדיסטית של מתקפה דמוית פוגרום נגד יהודים בישראל.

האליטה בישראל עיוורה את עצמה לאורך שנים רבות לגבי מרבצי השנאה בשמאל ובאליטות האקדמיות והתקשורתיות. "אנטישמיות - זה הימין", מקובל לחשוב בממסד התקשורתי האקדמי. כביכול, הימין הקיצוני - אלה אוהדי טראמפ ומצעדי שארלוטסוויל והטבח בבית הכנסת בפיטסבורג. עד היום מתנהל ויכוח נבער על כך, שיש הבדל בין אנטי־ציונות לאנטישמיות. הוויכוח הזה נגמר כבר לפני יותר מ־70 שנה, כאשר האנטישמיות הסטליניסטית פרצה במלוא עוזה בבריה"מ ובגרורותיה ואיימה להכחיד את שארית הפליטה במולדת הסוציאליזם.

היום יותר בטוח להיות יהודי במדינות משוקצות כמו הונגריה, פולין, אוקראינה ואפילו רוסיה של ולדימיר פוטין, מאשר במדינת הדמוקרטיה הליברלית ארה"ב. גם בבריטניה ובצרפת מאוד לא בטוח. בקרוב נראה את ההשתוללות של חבריה של גרטה תונברג באירוויזיון בעיר מאלמה שבשבדיה המעטירה.

הסנטור צ'אק שומר, בנאומו נגד נתניהו ובקריאה ללכת לבחירות בישראל בטרם תהפוך למדינה מצורעת, היווה מעין שיא של מסע הבידוד הבינלאומי שיזמו ביידן, בלינקן ושר החוץ הבריטי קמרון. התוצאה, כך לפי פרשנים רציניים, היא שאיראן הבינה שדמה של ישראל מותר ושאפשר לתקוף אותה. אבל מתקפת שומר־ביידן לא התירה את הרסן רק נגד ישראל אלא גם בתוך הבית האמריקני; והגרורות האסלאמיסטיות של השמאל האוניברסיטאי החלו בכיבוש קמפוסים.

כשביידן לא עומד ועוצר מייד קמפיין שמציג את ישראל כמבצעת ג'נוסייד או כאשר הוא מלבה קמפיין של "רעב בעזה", נוצר היפוך המשמעות. אלה המייחלים ומקווים לג'נוסייד בארץ ישראל מקבלים רוח גבית ומגבירים את הרדיפה נגד יהודים בכל מקום שבו אפשר לזהות אותם, תוך שהם מאשימים את ישראל ברצח עם.

מחפשים יהודים בקמפוסים

פרשנים שאיימו עלינו שבגרמניה ביערות אפלים מתכנסים ניאו־נאצים, הטעו את הציבור הישראלי. האנטישמיות האפקטיבית, המאיימת, מקורה בשמאל - כפי שאבחן פרופסור שמואל אטינגר כבר לפני יותר מ־40 שנה. השמאל החדש, ארצות ערב כחוד החנית של העולם השלישי והנשורת המרקסואידית־אנטישמית שמגיעה מחורבות ברית המועצות, הם מבועי האנטישמיות המודרנית. שעטות הקניבלים בגבול עזה הפכו לשעטת פרסות אלימה של צעירים אמריקנים שמחפשים יהודים. לכן יש חשיבות רבה לכך שצה"ל יחזור לנהל מערכות הכרעה קצרות המסתיימות בניצחון מוחץ. עתידם של היהודים הוא בישראל - בצרפת כבר מבינים את זה. בארה"ב תהליך ההפנמה יהיה ארוך יותר. צפונה בקנדה מחניק לא פחות. אבל ירושלים מחכה.