התקיפה הוכיחה: ישראל פורצת את המחסומים הבינלאומיים

ערפל של דיווחים וחצאי עובדות מכסה על מהות התקיפה באזור אספהאן שבאיראן - כמה מטרות הותקפו, אילו מטרות בדיוק, מה מידת הנזק. מה שמעניין זה שהאיראנים מתנדבים בחדווה להתכחש שהתחולל בכלל אירוע במרחב הטריטוריאלי שלהם.

זה אפקט שהושג בתקיפה של הכור הסורי ב-2007. לשני הצדדים יש עניין להכחיש ולהתכחש. לא שמענו, לא יודעים. אבל במקביל דווח על תקיפות משמעותיות ביותר בבגדד ובסוריה. סביר מאוד להעריך, שסוג הפעולות האלה בהנחה שישראל ביצעה אותן, משמעותי יותר מהפגיעות באיראן עצמה. בבגדד פוצצה אסיפה של משמרות המהפכה וגרורותיהם בעיראק. פוצצה במובן המילולי, כמו שהופצצה פגישת בכירי משמרות המהפכה וכוח קודס בדמשק לפני קרוב לשלושה שבועות. זו עוד מהלומה קשה ביותר לאיראנים.

המבט הישראלי צריך להיות קדימה. חל מהפך במומנטום של המערכה נגד שלוחי איראן, חמאס וחיזבאללה. זה התחיל בחיסול הגנרל זהדי בדמשק, נמשך בחסימה הכמעט הרמטית של מתקפת הטילים והכטב"מים – ועכשיו תגמול המיוחס לישראל. בשני האירועים, של המתקפה האיראנית ושל התגמול המיוחס לצה"ל, יש לישראל גיבוי של קואליציה מדינית מערבית. ההמשך חייב להיות ברפיח.

מלבד היותו מהלך מכריע מול עזה, כשאחת המטרות הגדולות היא שחרור החטופים, המבצע ברפיח ישנה את הדינמיקה ויכול לספק לחיזבאללה ולאיראנים חומר למחשבה. בסופו של דבר, בהנהגת בנימין נתניהו, ישראל עושה את מה שהיא מצהירה שתעשה. זה חשוב לא רק לצרכי אמינות. ואכן ישראל מחזירה לעצמה ובגדול את האמינות, שהיא עומדת במשימות מרחיקות הלכת ביותר שהיא מציבה לעצמה.

אלא יותר מזה: משימות שנראו כחסומות על ידי לחץ אמריקני ובינלאומי, ישראל בסופו של דבר, אחרי זיגזגים והתפתלויות, פורצת את החסמים הבינלאומיים ויודעת לבצע אותם. וזה קודם כל רפיח.

התגובה ההולמת למתקפת הטילים של השבוע שעבר היא קודם כל בהצטברות הפעולות שישראל ממשיכה לבצע; היא לא מורתעת. פעולה רצינית ברפיח, כשהכוחות כבר מתורגלים ובוטחים בעצמם, אמורה לשנות את התנהלות חיזבאללה. למדנו שלא כדאי לנסות לחשוב במקום הקניבלים, אבל ייתכן שחיזבאללה יפנים את ההתפתחויות ויעדיף להפסיק את האש תוך כדי הסכם או בלעדיו, ולא להיקלע למצב שבו גולדפוס ודדו בר כליפא הם אלה שאוכפים עליו את הפסקת הלחימה. זו המשמעות העיקרית הנובעת מהתקיפות המיוחסות לישראל: חידוש תנופת המערכה.