המתקפה לא יכולה להתקבל בהבלגה: על ארה"ב להפעיל לחץ כבד

קורה לפעמים, נגיד פעמיים בחיים, שאתה מתעורר באישון לילה ורואה מופע פירוטכני שאחר כך קשה ליישב אותו עם שלוות החומוס ושגרת הכבישים. חלום הבלהות של שבת בלילה היה הצגת הבכורה המדהימה ביותר בתולדות מלחמות ישראל. מי חשב שבמבחן האש הגדול הראשון של מערך טכנולוגי אווירי הגנתי תושג הצלחה של 99 אחוזים? חיל האוויר וההגנה האווירית החזירו את ההשקעה באופן מעורר הערצה.

עוד לא עלה אור ראשון - וכבר לאמריקנים יש דרישות. כאילו לא היתה התקפה איראנית נגד ישראל עם מאות כלים מעופפים, מטיל ועד כטב"ם. ואיך אפשר בלי המנה העיקרית בתפריט של ממשל ביידן: שוב מדליפים לגבי חששות שישראל בהנהגת נתניהו תגיב בצורה בלתי שקולה. היא הרי תמיד מגיבה בטירוף.

התקפה כזאת לא יכולה להתקבל בהבלגה

אך התקפה כזאת לא יכולה להתקבל בהבלגה. זו טעות להחיל על תקיפה איראנית כל כך מאסיבית את הכללים שהיו נהוגים כלפי חמאס: הם יורים עשרות רקטות, אבל אם אין פגיעה בגן ילדים - ישראל תבליג ותמשיך הלאה כאילו כלום. מה שעלול להתפתח מהמצב הזה הוא באמת שכמו חמאס - גם האיראנים יתחילו בטפטופים. פה טיל ושם שניים.

בפעם השנייה במלחמה מתברר שלארה"ב אין הרתעה כלפי איראן ושלוחותיה. ה־Don't המפורסם הוא חסר אפקטיביות. לא בהתחלה, עם החיבוקים וההבטחות של ביידן, ולא בשבוע האחרון, כשהזהיר במפגיע את האיראנים ומייד פנה לבלום את ישראל. האמריקנים מפעילים את המנופים שלהם על ישראל, אבל יש להם מנופי לחץ כבדים גם על איראן, על קטאר, על מצרים ועל חמאס - ואת אלו הם מסרבים להפעיל. זו אחת מהסיבות העיקריות לחוסר התזוזה במו"מ על החטופים.

ישראל חידשה את האשראי שלה בזירה הבינלאומית. עדיף לה בשלב הזה להגיב בעיתוי מתאים ובמהלומה כואבת, אבל ללא חתימה או בחתימה נמוכה. פעולה כזאת יכולה להיעשות בממד הסייבר, או באמצעות הפעלה חשאית. את הפעולות הרועשות שאי אפשר להתכחש אליהן ישראל כנראה תשקיע בסוריה וברפיח. אף שבסוריה כבר נרשמה עליית מדרגה בחודש האחרון, עדיין נשאר לישראל מרחב פעולה גדול לפגוע בכוחות ובמפקדות איראניים, ובכוחות המיליציוניים שאיראן מפעילה כשליחיה.

הלקח היחיד שמתקרב ברלוונטיות שלו למה שעבר על המדינה בימים האחרונים, הוא ממתקפת הסקאדים של סדאם חוסיין ב־1991. היה אז עימות בין רה"מ יצחק שמיר לשר הביטחון מישה ארנס. לפי עדות ארנס, שמיר הצדיק את חוסר התגובה הישראלית באיזשהו רווח מדיני מצד ממשל בוש האב. לא היה שום רווח מדיני, ובהמשך השנה בוש ובייקר אף פעלו לתבוסתו של שמיר בבחירות של 1992. סגן שר החוץ דאז בנימין נתניהו בוודאי זוכר את כל זה.