כשהאו"ם נמצא במצב של "מוות מוחי"

או"ם חדל אונים ושותף לפשע, אשר במשך ארבע השנים בין 1992 ל־1996 שבהן השתולל בסרייבו המצור הארוך ביותר בהיסטוריה המודרנית, ולנוכח הטיהור האתני שביצעו הסרבים בקוסובו בשנת 1999 - השאיר לברית צבאית, נאט"ו, לעשות את העבודה בשבילו: לעצור את הטבח.

או"ם שנותר פסיבי באופן מתמיה לנוכח מיליון הנרצחים ברצח העם שבוצע בבני הטוטסי ברואנדה, שצמצם את כוח האדם האחראי לשמירת השלום כשנדרש להגדילו, ושהגדיל אותו לבסוף רק כדי להסיג בסתר את האחראים לטבח.

או"ם אבסורדי או ציני - ואולי שני הדברים גם יחד - שקיבל את ישיבתה של מדינת רואנדה במועצת הביטחון, בשל משחק הרוטציות האזוריות שמאפשר את חידוש החברים הלא קבועים במועצה, לכל אורך התקופה שבה היא ביצעה את הרציחות האלה.

או"ם שעסק ברווח והפסד בהיסטוריה של מיליוני המתים שנערמו במזרח טימור, בדארפור, בסומליה ובאדמותיה שותתות הדם, בסכסוכים הנידחים באנגולה, בבורונדי, בסרי לנקה, בסודן וכן הלאה – ואני מציין כאן רק את המלחמות שאני מכיר אישית, כי כיסיתי אותן בעבודתי העיתונאית.

או"ם שבחר לאחרונה לראשות הוועדה לזכויות האישה, בתמימות דעים ולמשך שנתיים, אישה מערב הסעודית, שהרפורמות המהוססות שבוצעו בה בנושא זה אינן מייצגות, לפי שעה, מופת לפמיניזם.

או"ם שבו הרפובליקה האסלאמית של איראן - שהפכה למדינת סף גרעינית, על כל הסחטנות שמתלווה לכך - עומדת בראשות הוועדה לפירוק מנשק, שכהונתה מסתיימת בסוף מאי.

או"ם שבו סין - המובילה העולמית בביופוליטיקה ובשליטה בחברה, מדינה שמגלמת את המערכת הטוטליטרית המתוחכמת ביותר בעולם - נכנסת בגאון למועצת זכויות האדם, ושקדמו לה בכך שאר "גני העדן של הדמוקרטיה" כמו פקיסטן, אוזבקיסטן וקובה.

או"ם שמועצת הביטחון שלו לא מסוגלת לעשות דבר כבר שנתיים, כדי לעצור את המלחמה האלימה נגד אוקראינה. ויש לכך סיבה, כמובן: בשל מושבה הקבוע במועצה, מחזיקה רוסיה בזכות להטיל וטו - זכות נטולת כל בסיס חוקי, כפי שכבר הראיתי בעבר.

או"ם שאפשר לשרה דאגלס, סגנית יו"ר הוועדה לזכויות האישה, להצטלם ליד דגל פלשתין ולפרסם 153 ציוצים נגד מדינת ישראל, בזמן ש"פלוגות הסער" של חמאס פלשו לישראל וביצעו את הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה.

או"ם שלא השית עונשים על עובדי אונר"א (הסוכנות של האו"ם לפליטים פלשתינים) שתיארו את הפוגרום הזה כ"מחזה נהדר", "בוקר נהדר ובלתי נשכח" ו"ניצחון אמיתי ראשון" בדרך ל"שחרור". שבמקרה הטוב ביותר, כמו זה של אנטוניו גוטרש מזכ"ל האו"ם, התחיל בגינוי "הכיבוש המחניק שממנו סובל העם הפלשתיני זה 56 שנים".

או"ם שמשתמש בנוסחאות של חמאס, כאשר ישראל מגיבה, כדי למתוח ביקורת על צה"ל. שמואשם בהרעבה (כפי שצייץ גוטרש ב־31 במארס) בזמן שצה"ל מקל על מעבר משאיות סיוע הומניטרי בכמות הולכת וגדלה, ומאשימו ב"פעולות רבות שמטרתן רצח עם" - רבות! ולא רק אחת! (כפי שכתבה במסמך שפורסם השבוע פרנצ'סקה אלבנזה, שליחה מיוחדת של האו"ם למצב זכויות האדם ב"שטחים הכבושים". היא גם נמנעה מלשפוט במסמך זה את פשעי חמאס, כי אינם נמצאים, לדבריה, "בשטח הגיאוגרפי של סמכותה").

או"ם שבראשו עמד בשנות השבעים והשמונים קורט ולדהיים, קצין אס.אס לשעבר שהיה מעורב בגירוש 48,533 יהודים מסלוניקי לאושוויץ, ושבזמן כהונתו כמזכ"ל האו"ם הגדירה אחת מסוכנויותיו, אונסק"ו, את מדינת המקלט של שורדי השואה כ"מדינה גזענית".

ובכן, האו"ם הזה הוא כישלון, רעיון יפה שפשט את הרגל. מדובר ב"מכשיר" (כמו שהגדירו דה־גול) חסר כוח, כי הוא מעניק את אותה סמכות פוליטית לקוריאה הצפונית או לסוריה - ולמדינה בלטית או נורדית; ובסופו של דבר "המכשיר" הזה נעשה מזיק כמו שהיה חבר הלאומים בשנים שהובילו לעליית היטלר ובמלחמת העולם השנייה.

מכאן ואילך עומדות בפנינו שתי דרכים: להקים מחדש את הארגון מהמסד עד הטפחות, תוך בחינת התהליכים שהובילו למצבים מגוחכים ומקוממים רבים כל כך, או להכיר במצב "המוות המוחי" שבו שרוי הארגון הזה כדי לדמיין משהו אחר - פרלמנט בינלאומי של העמים החופשיים, למשל.

אולי פרלמנט כזה - לנוכח המלחמה המנגידה בין "האימפריה" (המערב, המדינות הדמוקרטיות והעמים שחיים בשני שלישים מכדור הארץ תחת דיכוי, אך מבטאים את עקרונות הנאורות) לבין "חמשת המלכים" (רוסיה, סין, טורקיה הניאו־עות'מאנית, איראן, ואלו המתגעגעים לשלטון הח'ליפה הסונית) - ישוב לתוכנית הקוסמופוליטית הנאצלת של קאנט, רק שהפעם יעניק את האמצעים להגשמתה? עוד אחזור לכך.

תרגום: הוד יהודה הלוי ברדוגו