אסור לנו להיות מפותעים שוב: ביקור איסמעיל הנייה בטהרן אינו מקרי

אחת ממגרעותיו החמורות של העם היהודי היא הנטייה להתרכז במריבות פנימיות, בשעה שבחוץ מתרגשת סופה קטלנית. כך קרה בשנת תשפ"ג. ייתכן מאוד שכך קורה שנית גם בימים אלה.

מאז אמצע השבוע שעבר נמצא אחד מראשי המרצחים של חמאס, איסמעיל הנייה, בסדרת פגישות בטהרן. הוא התקבל בשטיח אדום, פשוטו כמשמעו, במשרד החוץ, ונועד עם הבכירים ביותר, בראשם המנהיג העליון עלי חמינאי, שלא כל אחד מקבל פגישה איתו. כמו כן נפגשו איתו גם נשיא איראן ראיסי, הרמטכ"ל ואחרים. אגב, גם ראש הג'יהאד האסלאמי, זיאד נח'אלה, השתתף בפגישות.

בהתבטאות פומבית תוך כדי הביקור הנייה הביע סיפוק עצום מהפקרת ישראל במועצת הביטחון על ידי ארה"ב. הוא טען כי "האויב הציוני" נקלע לבידוד מדיני והוסיף שהמלחמה של ישראל נתקעה. ההופעה הזחוחה הקרינה מסר שונה מאוד מהראיונות המבוהלים של הנייה ושותפיו הרצחניים מתחילת המלחמה. הפעם הוא נראה לגמרי שבע רצון.

מחפשים עוד הזדמנות

כשאלה העובדות הידועות לנו, ניתן להניח ששני ראשי ארגוני הטרור לא באו לאיראן כדי לאכול בקלווה. סדרת פגישות עם הבכירים ביותר, במשך ארבעה ימים, עשויה ללמד שראשי ציר הרשע מחפשים הזדמנות שנייה למה שלא השיגו בפעם הראשונה. כלומר, הנחתת מכה שנייה משולבת על ישראל מכמה חזיתות, כזו שחלילה לא תאפשר לנו לקום על הרגליים.

מה בדיוק הם זוממים - קשה לדעת. אולי זרועות המודיעין שלנו יודעות, ואולי לא. מה שבטוח, העם בישראל ומנהיגיו צריכים להניח הנחה מחמירה שהחבורה המרושעת הזו לא זנחה את החזון של השמדת ישראל, ושלא תחמיץ מה שבראייתה היא הזדמנות נוספת להגשים אותו.

ב־7 באוקטובר התוכניות שלהם השתבשו. משתתפי מסיבת הנובה הפכו לגיבורים בעל־כורחם כשבלמו בגופם את המפלצות של חמאס ומנעו מתקפה עצומת ממדים לעומק ישראל - כיום זה כבר ברור. במקביל, חיזבאללה, איראן והמיליציות לא היו מוכנים לתזמון שקבע סינוואר, ומרוב תדהמה לא הצטרפו למערכה בימים הראשונים. עבורנו היה זה נס.

אלא שניסים אינם תוכנית עבודה. ואם נסיט שוב את עינינו מהאויב האמיתי בחוץ שעדיין זומם מזימות, אזי מה שלא קרה בשמחת תורה עלול לקרות בפסח, ביום העצמאות, או בכל יום אחר. איש לא הבטיח שהרע מכל מאחורינו. ואדרבה, למדנו שהאויב מתוחכם וחזק מכפי שחשבנו.

עם כל הצער, נכון לרגע זה אי אפשר לומר שחמאס נשבר. בנוסף, כרגע נראה שהמלחמה קצת מדשדשת מהצד הישראלי. לכך מתווסף מסר החזרה לשגרה שמקרינה ההנהגה שלנו, שעסוקה בלי הרף בפוליטיקה הקטנה ובמריבות אישיות.

חורשי רעתנו רואים ושומעים את הקולות, וללא ספק שואבים עידוד כשהם מתכננים את השלב הבא. למדנו בדרך הקשה ביותר ששאיפותיהם הקטלניות לא נועדו לנאומים בכיכרות אלא לעולם האמיתי.

אשר על כן, ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, קבינט המלחמה וכל יתר מקבלי ההחלטות צריכים לדרוך מחדש את המערכת, לבחון מכל היבט מאין יכול האויב להפתיע, כדי ש־7 באוקטובר לא יהפוך חלילה לקדימון.