חצי שעה בספרייה במאר-א-לאגו: מאחורי הקלעים של הראיון עם דונלד טראמפ

הקשר שלנו עם הצוות של דונלד טראמפ נוצר לפני כחודש וחצי. חלופת אי-מיילים עם הכוורת המצומצמת שלו הבהירה כמה המשימה תהיה מורכבת. טראמפ היה אז עדיין בעיצומו של קרב הפריימריז שלו מול ניקי היילי ורון דסנטיס. הוא דילג בין מדינות בארה"ב, ירד ועלה מבמות בעצרות בערים גדולות ובעיירות שדה. הוא היה עמוק בקמפיין – מצב הצבירה הנוח, הטבעי והמוכר לו.

קרב הפריימריז במפלגה הרפובליקנית הוכרע, כצפוי, בנוק-אאוט. באקלים המשברי הכלל-עולמי, המסרים של טראמפ הם מים חיים להמוני מצביעים.

טראמפ שב לפני כחודש, כמועמד לנשיאות, לאחוזתו במאר-א-לאגו. לפני שבועיים אירח בספרייה את האוורד קורץ מפוקס ניוז לראיון. אבל הוא בוחר כעת בקפידה את הופעותיו התקשורתיות. הנשיא לשעבר נמצא במומנטום מצוין ובמצב שבו התייחסויות פומביות לסוגיות שאינן בלב הקונצנזוס האמריקני – וישראל היא לא אחת מהן – עלולות רק להזיק.

כעיתונאים ישראלים היה חשוב לנו לגעת דווקא בסוגיות הללו. הרציונל שמאחורי הפקת הראיון עם טראמפ היה ברור: מדינת ישראל נמצאת באחת משעותיה הקשות, וראיון עם הנשיא האמריקני שהיה אחראי לכמה מהמהלכים המדיניים הגדולים שידעה ישראל בעשרות השנים האחרונות – הכרה בריבונות הישראלית על רמת הגולן והעברת השגרירות האמריקנית לירושלים – הוא בגדר הכרח.

הפרספקטיבה של טראמפ, כמי שעשוי לשבת בבית הלבן בשנית בעוד כתשעה חודשים, חייבת להגיע בנקודת הזמן הזו לאוזני הישראלים. כך סברנו.

הגורליות הזו לא תקפה רק למערכה הצבאית שישראל מנהלת נגד חמאס וחיזבאללה, אלא גם ליחסיה עם ידידתה הגדולה ארה"ב, שנמצאים כבר חודשים במצב מורכב למדי: מצד אחד, הממשל תמך במלחמה למיגור חמאס מאז 8 באוקטובר – כולל רכבת אווירית של סיוע צבאי ומהלכים מדיניים באו"ם.

הרציונל שמאחורי הפקת הראיון עם טראמפ היה ברור: מדינת ישראל נמצאת באחת משעותיה הקשות, וראיון עם הנשיא האמריקני שהיה אחראי לכמה מהמהלכים המדיניים הגדולים שידעה ישראל בעשרות השנים האחרונות – הכרה בריבונות הישראלית על רמת הגולן והעברת השגרירות האמריקנית לירושלים – הוא בגדר הכרח

מצד אחר, המעורבות האמריקנית העמוקה מדי במהלכי המלחמה, שהחלה בנוכחות קבועה של אנשי ממשל בקבינטים סודיים של ממשלת ישראל, הפכה לפגיעה מתמשכת בריבונות ובעצמאות המדינית של ישראל.

על כך אחראים שניים: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאפשר את החדירה האמריקנית לקודש הקודשים הקיומי של ישראל; ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן – ששיקוליו הפוליטיים ככל שהבחירות בנובמבר מתקרבות, הופכים דומיננטיים יותר מדי יום – ולא לכיוון האינטרס הישראלי.

טראמפ ניצב כעת בעמדת האלטרנטיבה – ובתקופה הנוכחית זה יתרון גדול. בטח עבור עיניים ישראליות

וכאן נכנס לתמונה דונלד טראמפ. האיש שלדבריו זוכה "ב-98 אחוזי תמיכה בקרב הישראלים", ושיודע לדבר אל האמריקנים בגובה העיניים והבטן. גם אם אי אפשר לצפות לחלוטין את מהלכיו המדויקים בשום נקודת זמן, טראמפ ניצב כעת בעמדת האלטרנטיבה – ובתקופה הנוכחית זה יתרון גדול. בטח עבור עיניים ישראליות.

ראיון עם דונלד טראמפ במאר-א-לאגו מביא עימו יתרונות גדולים. לצלילי "WE ARE THE CHAMPIONS" של קווין ו-"THE WINNER TAKES IT ALL" של אבבא, הוא במצב מנטלי דומסטי ונינוח. זה לא טראמפ של האולפנים ושל העצרות, אלא דמות עגולה ומורכבת יותר.

הוא סבלני מהצפוי, אבל עדיין שולט ללא עוררין בסיטואציה, בכל סיטואציה. הוא לא מתודרך בפרטים ואין לו צורך בהם. היועצים אולי בלחץ, אבל לא טראמפ. הוא מנהיג של התמונה הגדולה, ולמעשה של התמונות הגדולות – וושינגטון, מוסקבה, טהרן, ירושלים – וגם עזה.

הוא סבלני מהצפוי, אבל עדיין שולט ללא עוררין בסיטואציה. הוא לא מתודרך בפרטים. היועצים אולי בלחץ, אבל לא טראמפ. הוא מנהיג של התמונה הגדולה

הוקצבו לנו 20 דקות לראיון, בפועל הוא ארך חצי שעה. גם סימוני הידיים של העוזרת לא דחקו בו. טראמפ הוא מאסטר של קמפיין ויודע לשתול את מסריו באדיקות בכל תשובה. כך שברגע שנשאלת שאלה – נוצר מרווח זמן של שמונה עד עשר שניות שבהן תקבל תשובה עניינית וכנה, ולאחריה הוא ינווט את התשובה כרצונו. אבל המרווח הצר הזה, והאותנטיות המדהימה של טראמפ – מספיקים כדי להבין את המסר. הוא מביט בעיניים וקורא את איש שיחו, ויודע להגיב גם להבעת הפנים הקלה ביותר.

טראמפ רואה את העולם בשחור ובלבן, בטובים וברעים, וישראל נמצאת עבורו לחלוטין בצד של הטובים. אבל הוא גם מטיח אמיתות במהירות האור ולא חושש להציב לישראל מראה מפוכחת כדי שנבין את מצבנו. הוא מצהיר שהוא הנשיא הכי טוב שהיה לישראל ומאמין שגם יהיה בעתיד. הוא מבהיר שיתמוך בנו בכל מאודו, אבל גם שזה לא פוטר אותנו מאחריות.

התחושות הללו ניכרות לאורך כל הריאיון – עד סיומו. אחרי עוד כמה דקות של סמול-טוק וצילומים, הוא נעלם לאזור הפרטי של האחוזה. נוכחותו של הנשיא במאר-א-לאגו היא טבעית לחברי מועדון הגולף הסגור, וגם אנשי השירות החשאי אינם בולטים בסביבה כפי שהם בבית הלבן.

בחדר המגורים הסמוך, שמשמש כמסעדה יוקרתית, נערכים לארוחת הערב. אורחים רמי-דרג מגיעים בקצב אחיד. רוח חצי-הוריקנית מלווה אותנו ביציאה. תפאורה ראויה: במרחב של דונלד טראמפ האווירה חמימה ובטוחה, אבל העולם שבחוץ סוער.