הדיון באו"ם על פשעי המין של חמאס: ההכרה בזוועות הייתה אמורה להיות מובנת מאליה

חמישה חודשים לקח לאו"ם לפרסם דוח על פשעי המין של חמאס בנשים יהודיות ב-7 באוקטובר ובמהלך שהותן בשבי, ורק לחץ ישראלי הביא לדיון על הדוח החמור,שיתקיים היום (שני) במועצת הביטחון.פשעים מחרידים, שמתרחשים גם ברגעים אלה. מאות ימים ואלפי רגעים שבהם ניסה העולם להסיט מבט מעדויות חד־משמעיות ובלתי נתפסות, ומתחקירים שהתפרסמו בכלי התקשורת החשובים בעולם. חודשים ארוכים שבהם ארגוני הנשים הבינלאומיים בגדו באחיותיהם למאבק, רק כי הן ישראליות ויהודיות. גמגמו, לא השמיעו קול, ניסו לטייח, לעוות, לסלף.

אך מולם עמדו באסרטיביות ובנחישות נשים גיבורות רבות, שלקחו את חשיפת פשעי המין של חמאס כמשימת חייהן, ולא נתנו לעולם ולאו"ם לשחק מול מגרש ריק. הן עבדו קשה, ויחד עם משרד החוץ ועבודת הנמלים של גורמים נוספים בממשלה - השיגו את פריצת הדרך, שהיתה אמורה להיות זכות בסיסית ומובנת מאליה: הכרה בזוועות הבלתי אנושיות שבוצעו ושמתבצעות בנשים.

בדוח השליחה המיוחדת של האו"ם לנושא אלימות מינית באזורי סכסוך, שפורסם ביום שני שעבר, מתוארת אלימות מינית קשה ושיטתית שביצעו מחבלי חמאס: "נמצאו עדויות ברורות לאלימות מינית, אונס, עינויים על רקע מיני ויחס לא אנושי כלפי חטופות, ונמצאו עדויות לאונס ולאונס קבוצתי במוקדים רבים במהלך מתקפת 7 באוקטובר".

זה לא הספיק למזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, שלא השמיע קול עם פרסום הדוח ולא דרש לכנס דיון דחוף ומיידי בממצאים המחרידים. שוב היו אלה נשים גיבורות שנלחמו כדי לחשוף את מסכת השקר והצביעות. ביניהן - מנכ"לית המשרד לשוויון חברתי לשעבר, איילת רזין בית־אור, שנמצאת כעת ביפן, ושפעלה יחד עם משרד החוץ כדי לגרום לכך שיפן, נשיאת מועצת הביטחון, תקיים דיון בנושא במהירות האפשרית. גם ד"ר כוכב אלקיים-לוי, שנסעה בפעם המי-יודע-כמה להסתכל לאו"ם בעיניים, תהיה בדיון המיוחד ותדרוש הכרה מוחלטת בפשעים. הכרה שאולי תהיה תחילתו של תיקון.

אם יש משהו שלמדנו על בשרנו, נשים יהודיות במדינת ישראל ובעולם, זה ששום תמיכה היא לא מובנת מאליה ולא מוענקת לנו בהוגנות. אך למדנו גם שעבודה קשה, נחושה, מעוגנת בעובדות ומתועדת, שחותרת לחקר האמת ומניחה את האמת המרסקת על השולחן, מכריחה גם את אחרוני עוצמי העיניים להיישיר מבט.

העולם קיבל הזדמנות נוספת לתקן את היחס המחפיר שלו לבנותינו שמעונות בשבי. ארגוני הנשים העולמיים יכולים עוד להרכין ראש בבושה ובסליחה, ולדרוש גביית מחיר כבד מחמאס. האו"ם יכול להפעיל את מנגנוני האכיפה שלו, לכפר ולו במעט על החרפה שתדבק בו לעד, ועל הכתם שלא יימחה.

אנחנו נקבל בברכה את כל מי שיילחם למען ההכרה ההיסטורית והצודקת בשואת נשותינו - אך לעולם לא נבטח בעולם באופן אבסולוטי, לא נוריד את הרגל מהגז, לא ניתן לאף גוף ומוסד לשחק מול מגרש ריק. נילחם, נצעק ולא נוותר, עד שהצדק ייעשה ושההכרה תיחרט ותהדהד בספרי ההיסטוריה.