צונאמי מדיני: הסנקציות האמריקניות מסכנות את ההתיישבות - ואת הממשלה

מאז השבעה באוקטובר, ההשפעה שיש לוושינגטון על מדיניות ממשלת ישראל ניכרת יותר מתמיד. זה התחיל בימים שאחרי השבת השחורה בלחץ שהפעילו האמריקאיםשלא לפתוח במתקפת פתע בצפון. בנובמבר הגיעה המעורבות של וושינגטון בעסקת החטופים. בדצמבר עברו מסרים ברורים מידידתנו הגדולה בדבר הקטנת היקף הלחימה בראשית 2024, מה שהשתקף במדיניות הממשלה ששחררה בינואר אחוז משמעותי מהמילואימניקים. והדוגמא הטריה: למרות שכמה מחברי הקואליציה היו מעדיפים לגרור רגליים, בלחץ אמריקאי הגיע ראש המוסד לקהיר לשיחות בעניין החטופים.

באופן דיפלומטי, ולמרות חילוקי דעות עמוקים בכמה מהסוגיות, ברוב המקרים נמנעו נציגי הממשל מלהתערב בפוליטיקה הפנימית של ישראל, והתרכזו בהשפעה על מדיניות. היוצא מן הכלל היה ביקור ביידן בו, על פי דיווחים בפוליטיקו, לחש הנשיא באוזנו של נתניהו כי עליו להתכונן לתלות את הנעליים. למרות שזו התערבות בוטה בפוליטיקה הישראלית (בהנחה שיש אמת בדיווחים), מדובר בהתערבות נקודתית שנעשתה מאחורי הקלעים, עם פוטנציאל להדלפה מביכה. מלבד זאת, נזהר הממשל מלהיראות כמי שמתערב פוליטית. השפעה על מדיניות – כן. השפעה על פוליטיקה – לא.

לא אקט סמלי

הטלת הסנקציותהיא נקודת תפנית. התפיסה שמדובר באקט סימלי בלבד מפספסת כמה עמוקה יכולה להיות ההשפעה על הפוליטיקה הישראלית. לסנקציות יש את הכוח לזרוע כאוס פוליטי שעלול להוביל אפילו לפירוק הקואליציה. בהתחשב בפערים המתרחבים שבין ירושלים לוושינגטון, ייתכן שזו המוטיבציה האמיתית מאחוריהן.

אחרי סנקציות בחודש דצמבר שהיו מוגבלות לנושא הוויזה, לפני כשבוע הוטלו סנקציות חדשות שעיקרן הגבלת הנגישות של מספר מתנחליםלחשבונות בנקונכסים פיננסיים באמריקה. הקריצה לבוחרים המוסלמים בארה״ב ברורה. כדי להיבחר לכהונה שניה, ביידן זקוק להם. ולכן, הוא מעניש מתנחלים שנחשדו באלימות קיצונית כנגד פלשתינאים. אבל האפקט האלקטורלי באמריקה מחוויר לעומת מה שההחלטה על הסנקציות עשויה לעולל אצלנו.

הצהרות לחוד ומציאות לחוד

אמריקה נוקטת בסנקציות כלפי אויבותיה. במזרח התיכון, הסנקציות על אירן, שכללו ניתוק ממערכת הסליקה הבינלאומית, היו חלק ממאמץ נרחב למנוע מטהרן נשק גרעיני ולהוביל אותה לשולחן המו״מ. כעת נעשה שימוש בכלי העוצמתי הזה כנגד בעלת ברית, ובנוסף לארה״ב,גם בריטניה וצרפתכבר שם. קנדה מאותתת שגם היא בכיוון.

הסנקציות הנוכחיות עשויות להיות הקנרית במכרה הפחם. ראשית, מדינות נוספות בקהילייה הבינלאומית עשויות להצטרף. בנוסף, הסנקציות עשויות להתפשט במובנים נוספים, ומסוכנים לישראל, ובייחוד לקואליציה הנוכחית. מצב בו גופים פיננסיים באירופה ובארה״ב ינקטו משנה זהירות בבחירת גורמים בישראל מולם הם פועלים יוביל לכך שלא רק מתנחלים בודדים, אלא ארגונים שלמים מעבר לקו הירוק יימצאו את עצמם על הכוונת. ומרחיק לכת הרבה יותר, יהיה מצב בו הסנקציות יושתו לא רק על מתנחלים, אלא גם על הישובים עצמם. מבחינתן של ההתנחלויות, ההשלכות של חסימה של ערוצים פיננסיים מארה״ב ואירופה עשויות להיות הרסניות.

ופה אנחנו מגיעים לסיפור הפוליטי. למרותההצהרותבהן יצאו השר סמוטריץ׳, שאמון על הנושאים הללו מתוקף תפקידו, ונציגים אחרים של המתנחלים בכנסת ובממשלה, למדינת ישראל יש ארגז כלים מוגבל להתמודדות, אפילו עם הסנקציות על מתנחלים בודדים. במידה והממשל יהיה מעוניין לזרוע כאוס פוליטי באופן שייפגע בצורה אנושה בתנועת ההתנחלות, הממשלה עשויה להתגלות במערומיה.

היכולת של נציגי המתנחלים בכנסת, ואפילו בממשלה, להעניק חסות ולהגן על בוחריהם בכזה מקרה מוגבלת. פגיעה בלב של מפעל ההתנחלויות תהיה קשה ועשויה להוביל לערעור היציבות הקואליציונית. השפעה על נתניהו בנושאים שונים כמו ניהול הלחימה בעזה משמעותית כמובן. אבל במקרה כזה, אפילו הקירבה לרוה״מ לא תועיל, כי הוא לא יוכל לספק את הסחורה ולהעניק את ההגנה שמצפים ממנו מי שמחזיקים את הקואליציה שלו בחיים.

אודי זומר הוא פרופ׳ למדע המדינה באוני׳ ת״א ועמית מחקר באוני׳ של העיר ניו יורק