מנכ"ל ועידת הנשיאים: "הצווים נגד ישראלים יוצרים שוויון  מוסרי שלא קיים בין ישראל לחמאס"

"בחיים לא בכיתי כפי שבכיתי בארבעת החודשים האלו", משתף בקול רועד וויליאם דארוף, מנכ"ל "ועידת הנשיאים", את מה שעובר עליו מאז פרוץ המלחמה. אלא שלמשפט העצוב הזה יש המשך: "אבל גם מעולם לא חיבקתי והתחבקתי עם ישראלים בהיקף כזה. זה דבר שנתן לי כוח, ואני מקווה שגם העניק כוח".

דארוף (55) יפתח בשבוע הבא בירושלים את הוועידה השנתית של הארגון, המאגד את ההתאגדויות היהודיות הגדולות בצפון אמריקה. עם זאת, בגלל המלחמה, "ועידת הנשיאים" תיצבע בגוון אחר, שבמרכזו מגע הדוק עם השטח הישראלי.

"בתקופה כזו חשוב לנו להתחבר לעם בישראל. לכן נסייר בעוטף ובמקומות שונים. בין היתר, כאות הערכה לחיילים שנפגוש, החלטנו לעשות להם על האש בעצמנו, ואני אהיה אחראי על הירקות", אומר דארוף, שצמחונות היא אהבתו השנייה אחרי העם היהודי.

תחושת אכזבה

מעבר לכך, כמו בעבר, ייפגשו ראשי הארגונים עם הצמרת הישראלית - מהנשיא הרצוג ורה"מ נתניהו, דרך ראש האופוזיציה יאיר לפיד ועד השר בני גנץ.

"בנו, המלחמה היכתה פעמיים בבטן הרכה", משקף דארוף את נקודת הזווית היהודית־אמריקנית של המלחמה. "פעם אחת ממה שקרה פה בישראל. יהודים נהרגו כי הם יהודים. אני עצמי הייתי באותה שבת בעיר העתיקה בירושלים".

"המכה השנייה היא התגובות באמריקה. אנשים שחשבנו שהם בעלי ברית שלנו, שצעדנו איתם ותמכנו בהם בנושאים של צדק חברתי וזכויות אדם, לא היו שם כשאנחנו היינו צריכים אותם. מהר מדי הם הצדיקו את ההתקפה של חמאס והמעיטו בחומרתה. ואני מדבר על הקהילות האפרו־אמריקנית, הלטינית והפרוגרסיבית, וזה כואב".

דארוף עצמו נתקל בהפגנות האנטי־ישראליות בניו יורק. "היה משב רוח של אלימות, של פוגרום. יהודי ארה"ב מעולם לא חשו חוסר ביטחון כפי שהם חשים עכשיו.

"מצד שני, אי אפשר לומר שקרה משהו טוב עקב 7 באוקטובר, אבל העם היהודי מאוחד כעת כפי שלא היה בכל ימי חיי. זו נקודת אור באפלה. יותר אנשים מתחברים לזהות היהודית שלהם, באים לבית הכנסת או מבליטים את מי שהם. אנחנו מרגישים מבודדים לנוכח מה שקרה, ולכן יודעים שנוכל לסמוך רק זה על זה".

לנוכח התמונה הקשה שאתה מתאר, האם ליהדות ארה"ב יש בעצם עתיד?

"יש הבדל גדול בין האנטישמיות והאלימות כפי שהיו בזמן הצארים או הנאצים, לבין מה שקורה עכשיו באמריקה. כיום, הממשל בכל הרמות - המקומי, המושלים, המשטרה והפדרלי, מעניק לנו הגנה. יש קשר ושיתוף פעולה עם רשויות החוק, המשטרה, השר להגנת המולדת ומשרדו וראש ה־FBI. כאשר הקונפליקט יירגע, אני מקווה שנוכל לחזור ולראות כיצד לנוע קדימה בדרך חיובית".

מה אתם עושים בדבר בעיית האנטישמיות בקמפוסים, שעכשיו גם נחשפה לעיני כל העולם בשימוע בקונגרס?

"אנחנו פועלים בכמה מישורים. הבעיה העיקרית היא הצטלבויות (Intersectionality), שמציגה את היהודים כחלק מהעמים הלבנים המדכאים את כהי העור. מובן שהצגת הדברים הזו לא קשורה ל־3,500 שנה של רדיפות כלפי יהודים, או לטבח. אנחנו פועלים להתמודד עם הטיעון הזה במישור האינטלקטואלי.

"יש גם חקירות של משרד החינוך בעקבות תלונות רבות על פגיעות אנטישמיות. יש פה הזדמנות לקמפוסים להבטיח שהם מעניקים ביטחון לתלמידים יהודים.

"אנחנו גם אומרים לתלמידי קולג'ים ולהוריהם, שלא חייבים לבחור באוניברסיטאות שלא ייתנו ביטחון ליהודים. לגיטימי לעזוב את הרווארד. יש אוניברסיטאות מצוינות אחרות, שמבטיחות הגנה, גם אם הן אינן בליגת הקיסוס. אני מקווה שאותן אוניברסיטאות ילכו למקום הנכון, ושגם הבוגרים שלהן ישקלו את תרומותיהם בהתאם לרמת ההגנה שהן מעניקות".

חלק מ"קח ותן"

למרות תמיכת ביידן, בשבוע שעבר הוצאו צווים מטרידים נגד ארבעה ישראלים, שמביעים חוסר אמון אמריקני במערכת אכיפת החוק בישראל. מהי תגובתך?

"היו למעשה שני צווים: אחד בנוגע לשיווק של נשק אמריקני בעולם, שדורש את שמירת הסטנדרטים של זכויות האדם. סוג הצווים השני מצביע על רמת התסכול מצד ארה"ב, לאחר שורת אזהרות.

"נראה לי שזה חלק מה'קח ותן' שבין המדינות. עד כה לא נפגע הסיוע האמריקני לצה"ל. עם זאת, אני חושב שהתזמון של הצווים והמלל שנבחר הם בעייתיים. הטקסט והתזמון יוצרים שוויון מוסרי בין הפעולות הנוראות בשטחים לבין הטרור הברברי של חמאס, אף שאין שוויון כזה.

"עם זאת, הצווים ממוקדים מאוד. ההבנה שלי שהם בחנו מאות מקרים ולבסוף נקטו צעדים רק נגד ארבעה, שהורשעו בבתי משפט בישראל. אבל אמריקה אומרת שצריכה להיעשות עבודה טובה יותר כדי למנוע את האלימות הזו. לדעתם, ההנהגה הישראלית צריכה להתייחס לנושא ברצינות רבה יותר".