שאלה של חיים ומוות: הגיע הזמן לשוב ולדרוך על דוושת הגז בלי שום הגבלות חיצוניות

"ראיתי פרסומים שגויים שטוענים כאילו ארה"ב מנעה ומונעת מאיתנו פעולות מבצעיות באזור - זה לא נכון". כך הגיב אתמול (ראשון) נתניהו לביקורת שמתחילה אצל הלוחמים, מתרחבת לבני משפחותיהם ומגיעה עד שרי הממשלה.

מי שתמצת את התסכול בציבור היה השר ניר ברקת. "אנחנו נחמדים מדי ומתחשבים מדי", אמר, "לא מתקבל על הדעת שנסכן חיילים שלנו ונשלח אותם חשופים בכל מיני מבנים מבלי שהפצצנו לפני כן. כניעה לכל לחץ חיצוני, גם אם זה לחברים הכי טובים שלנו, זו טעות קשה שאנחנו משלמים עליה מחירים כבדים". במילים אחרות, אומר ברקת, כניעת ישראל ללחץ אמריקני עולה בחיי חיילים.

נתחיל מהעובדות. מאז סיום ההפוגה, ובוודאי בשבת האחרונה, יש פחות הפצצות של חיל האוויר, ויותר נפגעים בקרב כוחות הקרקע. מפקדים שנמצאים בשטח מצביעים על הפחתת החיפוי האווירי כאחת הסיבות לריבוי ההרוגים. אולם לכל הדעות זו אינה הסיבה היחידה. כך, למשל, הרצון שלא לפגוע בחטופים שעשויים להימצא באזורים המטוהרים כעת מחייב פעילות מדויקת יותר מאשר הפצצות כבדות שהורסות בלי אבחנה.

ועדיין, הנשיא האמריקני ביידן החריף את המסרים שלו בנוגע להיבטים ההומניטריים של המלחמה, כאשר שוחח שלשום עם נתניהו. על פי הבית הלבן, "הנשיא הדגיש את הצורך הקריטי בהגנה על האוכלוסייה האזרחית, לרבות אלה התומכים במבצע הסיוע ההומניטרי, ואת החשיבות של מתן אפשרות לאזרחים להתרחק בבטחה מאזורי לחימה מתמשכים". כלומר, ביידן רוצה פחות הפצצות ויותר אספקה לרצועה – במהופך מהאינטרסים של ישראל.

העמדה העיקשת של הממשל, התארכות המלחמה, אי־ההצלחה לרסק את חמאס עד כה והעלייה באבדות – מחזקים את החשש שאמריקה אמנם עוזרת לנו ביד אחת, אך גם מערימה קשיים גדולים מדי ביד השנייה. בנקודה הזו מגיעה האכזבה מקבינט המלחמה, שלפחות לדעת חלק מהאנשים לא עומד בפרץ.

מאמרו של ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, בעבר איש סודו של נתניהו ואדם שבאופן מסורתי לא מותח ביקורת על ממשלות, מלמד על גודל הדאגה. "התנאים ללוחמי חמאס הוקלו", כתב בן שבת. "הם נהנים מהאספקה שישראל מאפשרת להעביר לאוכלוסייה דרך מעבר כרם שלום. הדלק שמוכנס לרצועה משמש אותם לתפעול המנהרות.

"חמאס מפגין אורך נשימה, שומר על הפיקוד הבכיר, מקרין משילות, חש מחוזר מצד קטאר ומצרים, מנער מעליו אט־אט את הכתם הדאע"שי שדבק בו ב־7 באוקטובר, שואב עידוד מהלחץ הפנימי בישראל ומהדיווחים על שעון החול המדיני, ורואה אופק של תקווה לשרוד, ולמצות את קלפי המיקוח כדי לסיים את המלחמה ב'הסדרה'. תמונת סיום כזו תהיה אסון נוסף לביטחון ישראל".

במילים אחרות - בן שבת, ברקת ואחרים סבורים שקבינט המלחמה לא עומד בתקיפות מספקת מול האמריקנים. בדרג המדיני דוחים את הביקורת. מספר מקורות אמרו ל"ישראל היום" כי הלחצים נהדפים כל עוד הם מתנגשים באינטרסים של ישראל. כך, למשל, נתניהו הבהיר לביידן במוצ"ש שהמלחמה תארך זמן רב עד שכל המטרות יושגו - זאת אף שהנשיא לחץ להיות זהירים יותר.

גלנט דחה את דברי בלינקן שרצה "מלחמה לעוד כמה שבועות", והבהיר במקום שיידרשו חודשים. גנץ, כמו יתר קבינט המלחמה, דחה את הציפייה הראשונית להימנע מתמרון קרקעי, וכן מגבה את ההזזה המסיבית של האוכלוסייה בעזה ואת המשך הלחימה בלי עצירה, למרות הטענות האמריקניות על "הרג חסר הבחנה". לדברי המקורות, כל המגבלות שישראל לקחה על עצמה נעשו מרצונה החופשי ועל פי האינטרסים הישראליים.

בלי קשר לוושינגטון?

הטיעון הזה קצת מוזר, כי הרי בתחילת המלחמה המדיניות הייתה הפוכה, והמצור על עזה היה אחד המנופים לשבור את חמאס. גם על הנזקים הנוראיים הנגרמים מהכנסת הדלק כבר נשפכו גלונים של הסברים.

כעת טוענים פתאום במערכת המדינית שישראל לא רוצה אסון הומניטרי, ולכן האספקה לעזה חודשה, בלי קשר לוושינגטון. אשר להפחתת ההפצצות, זו נעשית משיקולים מבצעיים, בכללם תוואי השטח שבו פועלים הכוחות כעת, וכן הרצון שלא לפגוע בחטופים. נראה שגם "כלכלת חימושים", כפי שהגדיר זאת אתמול האלוף אליעזר טולדנו בישיבת הממשלה, מביאה להפחתה במסכי האש שצה"ל מפעיל ברצועה.

האם בתוך מכלול השיקולים הזה אי אפשר למתוח יותר את החבל מול ארה"ב? ההיסטוריה מלמדת שכאשר ישראל מתעקשת על עמדותיה, האמריקנים בסופו של דבר מכבדים זאת. נוסף על כך, מותר לזכור שביידן בשנת בחירות, מאותגר על ידי טראמפ מימין ולא על ידי הפרוגרסיבים משמאל. כך שצעקת געוואלד ישראלית תפריע לו יותר מאשר עוד כמה עזתים מתים.

בשורה התחתונה, עבורנו אלה שאלות של חיים ומוות, ואין ספק שהחיילים מקבלים בשטח פחות גיבוי אווירי וארטילריה מאשר בתחילת המערכה. יש מקרים מבצעיים מובהקים שבהם ניתן לשלוח מטוסים או מל״טים, אך מסיבות עלומות על כוחות הקרקע מוטלות המשימות. הגישה הזו חייבת להשתנות. באותה מידה, יש לצמצם את האספקה ההומניטרית, שכן הכנסתה מחזקת את חמאס ומאריכה את המלחמה. לכך חייבים לשים קץ.

מנהיגינו צריכים לגלות יותר קשיחות, ולשוב למקסימום כוח על חמאס. תפיסת הביטחון של ישראל - שהנטישה שלה היתה אחת הסיבות שהביאונו לכישלון הגדול של שמחת תורה - דוגלת במלחמות קצרות. 80 יום הם בהחלט מספיק זמן לשוב ולדרוך על דוושת הגז בלי שום הגבלות.