פרשנות
הקבינט צריך לעצור את הסחטנות החמאסית - ולמנוע פגיעה בחיילנו
בזמן שהתמכרנו לתמונות הילדים משתחררים, בעזה התחמשו, התארגנו והם מוכנים לסבב נוסף של לחימה • המומנטום של הפעילות הצבאית נקטע • מיטוט חמאס מעולם לא נראה רחוק כל כך • רה"מ מבטיח למנוע הקמת מדינה פלשתינית בתום הקרבות - אך מקרב אותנו לשם יותר מכל אחד אחר
,עודכן
0השמעה
הגענו לשלב שבו נתניהו והקבינט שלו צריכים לחשב מסלול מחדש. בזמן שאנחנו האזרחים התמכרנו לתמונות הילדים משתחררים משבי המפלצות, נתניהו וגלנט דאגו לעצמם לתמונות מחמיאות בעזה "ניצחון סטייל", בחמאס התחמשו, התארגנו והם מוכנים לסבב נוסף של לחימה. הקבינט המדיני ביטחוני ובראשו נתניהו עצרו מומנטום של פעילות צבאית בעצימות גבוהה ברצועה בתמורה לעסקה לא טובה.
מותר כבר לומר את זה? שהרי אם חמאס היה באמת הצד שמתחנן לעסקה היינו רואים אותו משחרר את חטופינו, כל ה־93 שהוא מוכן לשחרר בפעימה אחת, ולא בטפטופים ומניפולציות. ואולי המשך הכתישה הצבאית היה מוביל את חמאס לשם בעוד שבוע או שבועיים, אבל זו כבר חשבונאות מאוחרת.
בני משפחת יעקב צופים בקרוביהם חוזרים מהשבי לישראל // יפעת גליק
יו"ר הליכוד, מי שהבטיח למוטט את חמאס, מאריך את אורך הנשימה שלו בכל יום של הפוגה. מיטוט חמאס מעולם לא נראה כמו יעד רחוק כל כך. היה מצופה ממי שנכנסו לקבינט כדי לתמוך את הצלת ישראל לדפוק על השולחן, אך נתניהו לא יכול היה לקבל שותפים נוחים יותר כגנץ ואיזנקוט. כשבן גביר צועק מהצד שהחבורה הזו לא יכולה לקבל החלטות טובות כי כולם היו שותפים לאותם תהליכים – הוא, לא נעים להודות, צודק. הכוונות הטובות של גנץ ואיזנקוט לא פוגשות את הצורך של אזרחי ישראל לביטחון בר קיימא. לא בצפון ולא בדרום.
נתניהו שמשלה את עצמו ואת חבריו למפלגה כאילו יש לו עתיד פוליטי אחרי הגיהנום שעברנו, כנראה גם הוא עוד לא התעורר מאז השישה באוקטובר. הדבר היחיד שהוא יכול להציל בשלב הזה (ולא לא מדובר באיך תיזכר דמותו בראי ההיסטוריה) זה את ניהול המלחמה מעתה ואילך. כשהוא מבטיח לחברי מפלגתו שרק הוא ימנע מדינה פלשתינית ברצועה וביו"ש לא נותר אלא לגחך במבוכה. רצף הפעולות המדיניות והמבצעיות שהוביל רק החודש – לוקח אותנו לשם הרבה יותר מהר מהבטחות שמשמיע יאיר לפיד בנושא.
אז מה עכשיו? הקבינט צריך להתכנס הבוקר ולבלום את הסחטנות החמאסית שבחסותה מתארגנת כעת ממש פגיעה קשה בחיילינו שבעומק השטח. רוצים שישחררו את העשרים או השלושים שברשותם כעת, לא רוצים? כפי שאמרו קברניטי המדינה בגאווה בשבוע האחרון הפעילות הצבאית המחודשת תוביל אותם לעסקה טובה יותר בהמשך. זה גם הזמן לעצור את השחרור המופקר של מחבלים בעלי אזרחות ישראלית לתוך שטח ישראל, כשהם חייבים תודה עמוקה לחמאס – והם אלה שיובילו את הפיגוע הבא באין מפריע בתל אביב או נתניה.
מחבלים משוחררים – מגרשים. לא מחזירים לשטח ישראל. לא למזרח ירושלים ולא לכל מקום ממנו יש קלות תנועה כדי לייצר את הילדים ההרוגים או היתומים הבאים. ההסתכלות הצרה על גורל הילדים המוחזקים ברצועה כעת, שוללת את זכות החיים הנורמליים של ילדי החיילים בעומק השטח ושל הילדים שיפגעו שוב ממחוות מסוכנות של הממשלה. ד"ש מסינוואר.
מספיק לראות את הנעשה כעת ביהודה ושומרון, בערים הפלשתיניות דגלי חמאס מונפים מגאווה. ישראל פועלת למוטט (לכאורה פועלת) את שלטון חמאס ברצועה ובאותן ידיים ממש בונה אותו ביו"ש. בשלב הבא בחסות
"בחירות דמוקרטיות" ובברכת ארה"ב וישראל ישלוט חמאס בעזה ובערים הפלסטיניות. נו, כבר ראינו את זה קודם.
שירית אביטן כהן
כתבת מדינית
כתבת מדינית ופרשנית פוליטית. נולדה וגדלה בשדרות. נשואה ואם לשלושה ילדים, כיום תושבת ירושלים. בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת ותואר שני ביחסים בין לאומיים מאוניברסיטת בר אילן. החלה את דרכה בתקשורת בעיתון מקור ראשון כעורכת תוכן ולאחר מכן ככתבת חינוך. במקביל שימשה כראש דסק באתר החדשות NRG ובהמשך מונתה לכתבת פוליטית, תפקיד אותו נשאה בשנים האחרונות במקור ראשון ובהמשך בגלובס תוך סיקור חמש מערכות בחירות תכופות. כיום מסקרת את התחום המדיני עבור ישראל היום וכן כפרשנית פוליטית.
