רוב הישראלים כבר בטוחים: בשביל ביטחון ברצועה - חייבים לסמוך רק על עצמנו

כשרה"מ בנימין נתניהו אומר ש"ישראל תשמר את השליטה הביטחונית בעזה לטווח הארוך", הוא לא משקף רק את דעתו הפרטית, אלא את עמדת הרוב העצום של אזרחי ישראל.

אחרי מה שעברנו בשבת השחורה, אין אדם שפוי אחד במדינה הסבור שניתן לקחת שוב סיכון שיאפשר למוטציה אנושית בסגנון חמאס להתפתח ברצועה. עוד מוסכם כי הדרך היחידה למנוע את הסיכון הנוראי הזה היא צה"ל.

מאז קום המדינה, ובפרט מאז הסכמי אוסלו בני 30 השנים, אנו לומדים פעם אחר פעם שברגע האמת אף גורם זר לא עושה את מה שנדרש כדי לגדוע את גידולי הטרור. רצועת עזה היתה המקום הראשון שבו נכשל המודל הזה, כבר בשנות ה־50. מצרים, ששלטה אז ברצועה, לא מנעה מחוליות הפדאיון לפשוט על יישובי הנגב המערבי. זו היתה אחת העילות למבצע קדש ב־1956, שהביא להצבת פקחי או"ם בעזה. אך גם הפקחים ברחו ב־1967 כאשר נאצר איים עליהם, ערב מלחמת ששת הימים.

מאז ועד הסכמי אוסלו ב־1994 ישראל שלטה בעזה. מבחינה ביטחונית, זה היה אתגר מפרך. הייתי שם כחייל. נעים זה לא היה, אך הנזק הביטחוני היה מזערי ביחס לאירועי שמחת תורה.

מייד עם כניסת ערפאת לרצועה, במסגרת הסכמי אוסלו, החלה הידרדרות ביטחונית. תחילה יצאו ממנה פיגועי התאבדות ולאחר מכן רקטות קסאם. לבסוף, ב־2006, בעקבות ההתנתקות, חמאס השתלט על השטח. מאז עברנו 18 שנים של טילים ואזעקות בכל הארץ, מנהרות אימה שנוטרלו ברגע האחרון, ולבסוף טבח שמחת תורה. כך שאין מנוס מכך שחיילנו הם אלה שיהיו אחראים לביטחון בעזה.

אך אפילו אם לא נרצה בכך, המציאות המדינית היא שאין כרגע גורם אחר שרוצה או מסוגל לקחת לידיו את מושכות הביטחון ברצועה. אבו מאזן - ששואף לאותן מטרות של חמאס רק בכלים אחרים - לא מעוניין לחזור לרצועה. גם לא מצרים. כך שכרגע שליטה ישראלית היא ברירת המחדל.

אי לכך ובהתאם לזאת, במקום לשגות באשליות על היום שאחרי - למרבה הצער, גם צה"ל לוקה בהן - המערכת המדינית והביטחונית של ישראל צריכה לתכנן עכשיו ביתר תשומת לב פתרון שורש ארוך טווח לעזה. נראה כי לא מדובר בקונץ פטנט אחד ויחיד, אלא בשילוב של מרבית הרעיונות שעלו לשיח הציבורי מאז פרוץ המלחמה. כלומר, גם שליטה ביטחונית עליונה של ישראל, גם פינוי מרצון של האוכלוסיה שרוצה בכך, גם סילוקה ההכרחי של סוכנות אונר"א, גם כוח בינלאומי ו/או מערבי ו/או ערבי שינהל את החיים האזרחיים ברצועה.

דבר אחד בטוח. אחרי 75 שנים שבהן עזה מערערת את היציבות המקומית והאזורית, ולנוכח האירוע השואתי שתרמה לעולם, אי אפשר עוד לקבל פתרונות פלסטר מהולים בתקוות שווא ש"יהיה בסדר". זה היישום המעשי של המילים, לעולם לא עוד.