חיבוק עם אינטרס: ביידן מחשק ואוזק אותנו במילים

אחת הבדיחות המרירות שרצה בימים האלה אומרת שישראל פשוט תכריז מלחמה על ארה"ב ובמקרה הכי גרוע תפסיד ותהפוך לעוד כוכב בדגל האמריקני. עושה רושם שגם בלי להכריז מלחמה עליהם ארה"ב כבשה ומנהלת את ישראל בפועל. כזה עוד לא היה לנו. הנשיא האמריקני ג'ו ביידן לא מאיים. מדבר ברכות, באמפתיה, אבל במילותיו אוזק ומחשק את נתניהו וממשלתו ודורש מהם, בנימוס, להקפיד לשמור על הצדק, החירות והשלום.

כבוגרי שלל מלחמות ישראל תמיד ידענו שחשוב שארה"ב תעמוד לצידנו ותספק לנו את הציוד והתחמושת הנחוצים ללחימה ולניצחון. אלא שישראל תמיד עמדה על כך שהיא תגן על עצמה בעצמה. מעולם, עד לפעם הזאת, לא דרשנו, וגם לא הוצע, לקרב לכאן כלי מלחמה אמריקניים ולא נדרשנו לנשיא אמריקני שיאמר, גם בלי שביקשנו, שאם איראן תבצע תעלול כלשהו - הם יעמדו מולה ולא ישראל. שאם חיזבאללה יירה טילים לעורף הישראלי, הוא ימצא מולם את נושאות המטוסים האמריקניות.

עוד לא קרה שמזכיר המדינה יישב במשך שבע שעות עם הקבינט וידרוש לראות, ואולי אפילו לאשר, תוכניות עבודה. עוד לא קרה שנשיא אמריקני מגיע לכאן בעיצומם של הקרבות, לכאורה לביקור הזדהות וחיזוק, ויושב עם הקבינט המצומצם ומבקש לדעת מה תוכנית המלחמה, ובעיקר - וזה החשוב - כיצד הקבינט מתכנן את היציאה שלנו מהמלחמה הזאת.

כי האמריקנים אינם כופרים בזכותה של ישראל להיכנס לעזה ולבוא חשבון עם מרצחי חמאס. הם רוצים לדעת מה אנחנו מתכננים ליום שאחרי. הנשיא ביידן שב ואמר שכיבוש עזה הוא רעיון רע. כיבוש במשמעות של הישארות בשטח. ולכן, מבקשים לדעת כמה זמן רוצים להישאר שם, מי ידאג לאוכלוסייה האזרחית, ומהי תוכנית הנסיגה שלנו משם ביום שאחרי מיטוט חמאס.

הדיונים נובעים מכך שלא בטוח שאצלנו יודעים מה יעשו דקה אחרי שייכנסו לעזה. אצלנו מתגלגלים. מאלתרים. ניכנס ואחר כך נסתדר. אצל האמריקנים המילה אלתור לא קיימת בלקסיקון המלחמתי. מקסימום, בהצגת תיאטרון או בסטנד־אפ. במלחמה אתה קובע מטרה, ואתה יודע איך אתה נכנס אליה ואיך יוצאים ממנה. ולכן, האמריקנים לא יניחו לנו להתחיל את התמרון היבשתי אלא רק אחרי שיקבלו בטוחות איך מגינים על האוכלוסייה הלא מעורבת, ואיך הסבב הזה יסתיים.

נתניהו מתמסר לחיבוק של ביידן. הוא, שמעולם לא יצא למלחמה, חושש מתוצאותיה ושמח שביידן שם כשותף, ולכן לא דוחה את העזרה כפי שעשו קודמיו, אלא נענה לחיבוק שעלול להיות חיבוק דוב.

זאת ועוד, הנשיא שב ודיבר על האדנים המשותפים שעליהם עומדות שתי המדינות ובראשם חתירה לצדק, חירות ושלום. עוד אמר שגם המהלך הזה אסור לו שלא יביא בחשבון הקמת מדינה פלשתינית בעתיד. לא שיש מישהו בישראל שמוכן בכלל לחשוב כיום על אפשרות שכזאת.

ועד שהאמריקנים והנשיא בראשם ישתכנעו שאין לנו כוונה להשתגע, הם ימרחו אותנו בדבש ובסילאן ובהרבה נשק וכסף. בימים טרופים אלו זה שיש מבוגר אחראי, גם זו חצי נחמה.